האור החמים על פניי מעיר אותי. בהתחלה, אני מבולבלת לגבי איך הגעתי לחדר שלי, אבל אז היד הכבדה סביב מותניי מחזירה לי זיכרונות ממה שקרה. אני מתחילה להיכנס לפאניקה פנימית כל כך חזקה שאני חוששת שאעיר את איתן. לא רציתי שהוא יקום עכשיו. לא כשאני חווה התמוטטות עצבים. לא כשהראש שלי מבולגן. לאט ככל האפשר, אני קמה ועוזבת את המיטה. הוא מסתובב וממלמל משהו בשנתו, אבל הוא לא מתעורר. אני נאנחת אנחת הקלה אפילו כשאנ