הִנַּנִי מְסַדֶּרֶת אֶת הַקַּפִּישׁוֹן שֶׁלִּי כְּדֵי לְהֵרָאוֹת יַצִּיגָה בִּמְקוֹם לְהֵרָאוֹת כְּאִלּוּ הָיָה לִי לְאֶחָד עַל אֶחָד עִם הַמָּוֶת. "לָמָּה אַתְּ לוֹבֶשֶׁת כּוֹבַע צֶמֶר, אִמָּא?" נוֹחַ מִסְתַּכֵּל עָלַי בְּחֲשָׁד. הָיִינוּ בְּסְקַיְפּ אַחֲרֵי שֶׁדָּחִיתִי אֶת זֶה כָּל כָּךְ הַרְבֵּּה פְּעָמִים. בְּעִקָּר כִּי בְּקוֹשׁ יָכֹלְתִּי לִשְׁמֹר עֵינַיִם פְּתוּחוֹת לְמֶשֶׁךְ יוֹתֵר מֵחָמֵ