בְּמַהֲלַךְ הַנְּסִיעָה, אֵוֶולִין הִבִּיטָה בְּעַד הַחַלּוֹן, מַחֲשַׁבְתּוֹתֶיהָ דּוֹהֲרוֹת. אֵיךְ אוֹמְרִים לוֹ עַל סַנְדְרָה? הִיא יָדְעָה שֶׁעָלֶיהָ לְסַפֵּר לְדֶרֶק אֶת הָאֱמֶת, אֲבָל הַמִּלִּים נִרְאוּ גְּדוֹלוֹת מִדַּי, מַכְרִיעוֹת מִדַּי. אוּלַי הִיא יְכוֹלָה לְהַזְמִין אוֹתוֹ אֵלֶיהָ וּלְגַלּוֹת הַכֹּל שָׁם. כָּךְ, סַנְדְרָה לֹא תִּהְיֶה רַק סִפּוּר – הִיא תִּהְיֶה מְמַשִּׁית, עוֹמֶדֶת לְ