כשאיבלין הגיעה לבית אביה, היא עמדה בחוץ זמן מה, נוסטלגיה עטפה אותה. עברו שש שנים מאז שעזבה את הבית הזה, ועכשיו, כשהיא עומדת שם, גל של רגשות שטף אותה. זיכרונות מהתקופה שבה גרה שם, הרגעים המאושרים עם אביה ואמה החורגת, שטפו את מוחה. עם זאת, נוכחותה של סנדרה בזיכרונות אלה העיבה על החמימות. הכלבה הערמומית הזו! היא קיללה בליבה, בידיעה שהיא הולכת לראות אותה שם. בנשימה עמוקה, איבלין הזכירה לעצמה להתרחק מס