אֶבֶלִין יָדְעָה שֶׁבְּתְגוּבָתָהּ הַזּוֹ, הִצְדִּיקָה בְּמֵידָה מְסֻיֶּמֶת אֶת סִבָּתוֹ שֶׁל דֶּרֶק לְרַמּוֹת אוֹתָהּ לָבוֹא לַנְּסִיעָה אִתּוֹ. "אַתְּ רוֹאָה? לָמָּה אַתְּ לֹא יְכוֹלָה לִפְתֹּחַ אֶת לִבֵּךְ אֵלַי, אֵב? כְּמוֹ שֶׁאֲנִי רוֹצֶה לְקַיֵּם אִתָּךְ יַחֲסֵי מִין כִּי הַמִּין בֵּינֵינוּ הָיָה נֶהְדָּר וְזֶה חֲוָיָה שֶׁהִשְׁתּוֹקַקְתִּי לָהּ שׁוּב, אֲנִי בֶּאֱמֶת דּוֹאֵג לָךְ. עַד לִמְאֹד