למחרת בבוקר הזמנתי את אליס לארוחת בוקר. לא הייתי צריכה לספר לה על השיחה ביני לבין סאם, היא כבר ידעה. לא יכולנו לדבר על זה בפתיחות כי סבא היה שם גם כן, ולקראת סוף ארוחת הבוקר, גברת ריילי הגיעה עם כמה פנקייקים שהיא הכינה. זה היה בדיוק כמו פעם, רק בלי סאם. עזבתי בסביבות הצהריים אחרי שהבטחתי לסבא שאבקר בקרוב וגרמתי לאליס להבטיח שהיא תבקר אותי בנסיעת העבודה הבאה שלה לעיר. היה מוקדם בערב כשחזרתי הביתה,