"ס-סופיה," סם בירך אותי כשהוא ניגש אלינו בהיסוס, עיניו נעוצות רק בי. "סם," השבתי לו. האם לחבק אותו? האם ללחוץ ידיים? מביך, פשוט עמדתי שם. "מ-מה שלומך?" "אני בסדר," הוא ענה. הוא בהה בי. הוא בהה בי כאילו שאר העולם נעלם עבורו והאשמה הייתה כבדה כל כך בתוכי שהיא כאבה פיזית. "התחתנת." ניסיתי להעניק לו חיוך קטן. לא יצא כלום. "התחתנתי." "את נראית טוב," הוא אמר ותת הכרתי תיקנתי את המעיל שלי מעל השמלה הסרוג