חודש וחצי לאחר מכן. "את בשבוע שלושים ושלושה להריון," קולה של לונה מצלצל באוזניות שלי, כי אני מתעייפת מהר מדי מכדי שאוכל להחזיק את הטלפון לאוזן, "את לא צריכה להיות בחוץ לבד. מה אם יהיו לך צירים?" שלושים וארבע, רציתי לתקן אותה, אבל אני לא עושה את זה כי זה רק יבהיל אותה יותר. אני צוחקת תוך כדי הוספת תותים לעגלת הקניות שלי. "אני רק בסופרמרקט, ואני בסדר גמור," אני מזכירה לה, "אם הכל ילך כשורה, אני לא א