"סופיה?" נדמה לי שהוא רק מלמל, ובקושי, אבל השקט סביבנו היה כל כך רועש שהוא נישא אליי ללא מאמץ. עשיתי צעד אינסטינקטיבי אחורה. כל החודשים האלה, חיכיתי ליום הזה. והיום, כשהוא הגיע, כשהוא כאן, רציתי להסתובב ולרוץ חזרה לחדר שלי, להעמיד פנים שמעולם לא ראיתי אותו. אבל ראיתי. והוא ראה אותי. גבריאל הניע את ראשו, פתח את פיו, ואז סגר אותו מיד שוב. "את... בית חולים... חדרי לידה... מה?" הוא נשמע מבולבל. שאפתי