כשגבריאל חזר, זה היה כאילו מישהו הפך בו מתג. עיניו היו רחוקות, קרות, כועסות. "אם לא הייתי בא לכאן היום, לעולם לא הייתי יודע על הילדים שלי?" הוא דרש. "הילדים שלך?" הרמתי גבה. "אני נושאת אותם שמונה חודשים, ופתאום הם הילדים שלך?!" "את יודעת למה אני מתכוון." "לא, האמת, אני לא," זעפתי, "בחרת לתת לי ניירות גירושין. השארתי לך הודעה קולית שאני בהריון ושאתה מוזמן להיות חלק מחיי הילדים ואני לא רוצה ממך כלום