עיני נפקחו לרווחה. לא היה טעם להעמיד פנים אם הוא ידע שאני ערה. ואכן, הוא היה שם, ממש מולי, בוהה בעיני. נרתעתי. הוא הדליק אור עמום, כי יכולתי לראות עכשיו את השולחן שהוצב במרכז החדר, כיסא בודד מולו, אחד בצד השני נפל לרצפה, קירות בצבע בז' סדוק עם כתמים אדומים שקיוויתי והתפללתי שלא יהיו דם, וג'וקים. כל כך הרבה ג'וקים בכל מקום, כולל הרצפה שעליה הייתי. אבל הדבר שהכי יכולתי לראות היה הכחול בעיניו של האיש