המסיבה הקטנה נמשכה כמה שעות. אכלנו ארוחת צהריים, ואוי, כמה שמחתי לטעום אוכל אחר מזה של בית החולים. אני חושבת שאכלתי הכי הרבה באותו יום, כמו נער מתבגר עם תיאבון בלתי נדלה. זאק ואנה שתו קצת יין, הם התבדחו על הזמן ששלושתם היו מבלים ביחד וגבריאל היה כמו גלגל שלישי. אני לא דיברתי, אבל הם מילאו את השקט מספיק. הייתי עייפה כשגבריאל סילק אותם. הוא עושה את זה הרבה בימים אלה, הבנתי. זה לא היה רק סם. בכל פעם