האור חדר מבעד לחלונות, ונבהלתי. לא זכרתי מתי ישנתי עד הזריחה בפעם האחרונה. אחד התינוקות תמיד היה צריך אותי. איפה... למה אף אחד לא העיר אותי היום? הדבר השני שקלטתי היה צרחות ורעשים חזקים מחוץ לחדר שלי. הגוף שלי נכנס למצב של "הילחם או ברח", דקות ספורות לפני התקף חרדה, כשברחתי מהחדר שלי אפילו בלי לפקוח את עיניי לגמרי. לונה הייתה על הספה, אלכס בידיה. "התאומים? הם בסדר?" שאלתי בחופזה תוך כדי שאני עושה