אוליביה נשמה עמוק ולחצה על פעמון הדלת, וכמעט מיד נשמע צעד מתקרב. הדלת נפתחה ונגלתה אישה, היא לבשה מכנסי ג'ינס כחולים וחולצה ורודה, סינר תלוי ברפיון סביב מותניה. "היי גברת גרג" "אה, היי אוליביה.. בבקשה תיכנסי, ביאנקה בדיוק דיברה עלייך" מבטה של גברת גרג נפל על המזוודה הכחולה שליד אוליביה. "נו, בואי תיכנסי.." היא מלמרה וזזה אחורה כדי שאוליביה תוכל להיכנס. "מותק, אוליביה כאן.." אוליביה שמעה את גברת גרג קוראת, וכמה שניות לאחר מכן ביאנקה רצה במורד המדרגות בחיפזון.. מבטה נפל על אוליביה ואז על המזוודה שלה, לקח לה רק שנייה אחת להבין הכל.. "בואי הנה" ביאנקה מלמרה ומשכה את אוליביה לחיבוק.. גברת גרג עמדה בפינה ובהתה בשתיים, היא תהתה מה הן זוממות ומדוע אוליביה נמצאת בביתה עם המזוודה שלה... "זה בסדר.. את יכולה להישאר איתנו, אני בטוחה שאמא לא תתנגד" גברת גרג כחכחה בגרונה כדי למשוך את תשומת ליבן, היא חייכה בחיוך מתוק לאוליביה.. "יקירתי, תרגישי בנוח, ביאנקה אני צריכה לדבר איתך במטבח עכשיו!" *** גברת גרג הקשיבה בסבלנות להסבריה של בתה. "לפחות תני לה להישאר כאן.. אוליביה היא לא נטל" "הילדה הזאת בהריון! את לא יודעת איך זה יכול להשפיע עלייך ועליי לרעה?" ביאנקה הניחה כף יד על פיה של אמה כדי להשתיק אותה.. "בשקט אמא, היא ממש בחוץ ובבקשה תחשבי על זה.. את באמת רוצה שהיא תחיה ברחוב?" "יש לה אמא וכמה קרובי משפחה, נכון? אם זה היה מצב אחר אולי הייתי שוקלת זאת, אבל מותק היא בהריון, זה לא יהיה טוב בשבילך.." "אני מבינה גברת גרג וביאנקה אני חושבת שאמא שלך צודקת" אוליביה, שנכנסה פתאום, דיברה.. היא ציפתה שזה יקרה, ברצינות, אף אחד לא ירצה לקבל אישה בהריון, אם אמא שלה יכלה לזרוק אותה לרחוב היא ציפתה ליותר מזרים.. "רק קפצתי לבקר את ביאנקה עוד פעם אחת לפני שאני נוסעת לנורבגיה כדי לגור עם דודה שלי" לסתה של ביאנקה נפלה בתדהמה, נורבגיה? "מה? אבל הדודה שלך כל כך מרושעת, איך אמא שלך יכולה לתת לך לגור עם מישהי כמוה?" עיניה של אוליביה דמעו, היא חייכה חיוך מאולץ לחברתה הטובה ביותר.. "יהיה לי בסדר ביאנקה.. אל תשכחי לצפצף לי כל יום" עיניה של ביאנקה התמלאו בדמעות, היא לא יכלה להאמין שאולי זו הפעם האחרונה שהיא רואה את אוליביה.. שתיהן חלקו חיבוק חם קצר שהשאיר את קאסי, אמה של ביאנקה, נרגשת מהמראה שלפניה.. אוליביה התרחקה מביאנקה ופנתה ללכת.. "אוליביה" קאסי קראה כדי לראות את אוליביה פונה אליה, היא חייכה במבוכה ושיפשפה את כף ידה על מכנסי הג'ינס שלה.. "כן גברת גרג?" "את יכולה לגור איתנו.. אחרי הכל זה תמיד הייתי אני וביאנקה לבד, תוספת נוספת למשפחה לא תזיק" ביאנקה ואוליביה החליפו מבטים קצרים לפני שקפצו לזרועותיה של קאסי.. "אוי! לאט בנות" היא צחקקה ושתלה נשיקות קטנות על מצחן.. "תודה גברת גרג" *** ימים התגלגלו מהר כל כך לחודשים ומועד הלידה של אוליביה הגיע.. ביאנקה וקאסי נראו כשהן פוסעות הלוך ושוב מול דלת, אוליביה בדיוק נלקחה פנימה.. "אמא כמה זמן זה לוקח? היא תהיה בסדר?" קאסי הניחה את ידיה על כתפה של בתה, היא הובילה אותה למושב מתכת כדי שתשב.. "תרגעי.. אוליביה היא ילדה חזקה.. היא תעשה את זה" קאסי הייתה צריכה לעודד את בתה, היא ראתה את הלהבה בוערת בעיניה של אוליביה פעמים רבות ויכלה לומר שאוליביה היא ילדה חזקה.. שלושים דקות חלפו לפני שהדלת נפתחה ורופא יצא החוצה. "אממ.. מה שלומה?" הרופא חייך לשתיהן "מזל טוב גברת גרג.. הבת שלך בדיוק ילדה בן" ביאנקה קפצה מהתרגשות, היא שמחה שגם האם וגם הילד בסדר.. "אפשר לראות אותם עכשיו?" *** אוליביה התיישבה כשסייעת העבירה לה את התינוק עטוף בשמיכה לבנה ונקייה.. "זה בן" ביאנקה צייצה, היא נראתה נלהבת מהחדשות.. קאסי הציצה בתינוק בשמיכה והשתאה.. "אם הוא היה מבוגר.. הייתי שואלת אותו אם נפגשנו בעבר" קאסי התבדחה מה שהרוויח צחוק רם מהבנות.. ביאנקה הבחינה במבט שעבר על פניה של אוליביה, למרות שזה היה לשנייה, היא עדיין הצליחה לקרוא אותו.. הבן שלה לא דומה לה בכלל, מה שאומר רק שהמראה שלו ירש הכל מאביו.. השלישייה הפנתה את מבטיהן לדלת כשזו נפתחה וחשפה אישה.. עיניה היו דומעות כשהיא ניגשה אליהן לאט.. "ילדה טיפשה.. לא חשבת שזה נכון לספר לי על הנכד שלי" סנדי אמרה בחיוך כואב.. אוליביה הסיטה את מבטה ממבטה של אמה, היא לא רצתה להסתכל לה בפנים למרות שבעומק ליבה היא רצתה שאמא שלה תעניק לה חיבוק חם.. ביאנקה קמה מהמיטה ועמדה מול סנדי.. "ולמה שהיא תודיע לך? ברור שזרקת אותה לרחוב.." "ביאנקה!" קאסי קראה.. קאסי נשמה עמוק והתייצבה מול אוליביה שגעה עכשיו בכי קשה.. "אמא שלך מעולם לא עזבה אותך אוליביה.. היא התקשרה כל יום כדי לבדוק מה שלומך.. היא שלחה תוספי מזון ורוב הארוחות שאכלת במהלך ההריון נשלחו גם על ידה" אוליביה החזירה את מבטה לקאסי, עכשיו לחשוב על זה היא שאלה פעם את קאסי מדוע הארוחות שלה טעמו בדיוק כמו של אמא שלה ועכשיו הכל היה הגיוני.. "באמת?" סנדי התקרבה למיטה והתיישבה ליד אוליביה.. "אני מצטערת על הכל.. עשיתי את זה רק למען האינטרס האנוכי שלי כדי להציל את שמה של המשפחה שלנו ממבוכה.. עכשיו אני חושבת שאני באמת אמא נוראית על שעשיתי את זה.. בבקשה תסלחי לי יקירתי" אוליביה נשמה עמוק והניחה את הילד שלה בידיה של אמה.. "הנה הנכד שלך אמא.. הוא לא חמוד?" אוליביה מלמרה מבעד לדמעות.. חיוכה של סנדי התרחב כשהיא בהתה במסגרת הזעירה בזרועותיה.. "איך נקרא לו?" קאסי שאלה וליטפה את שערה של אוליביה בעדינות.. "קלווין" *** דמיאן הרים את הטלפון שלו בזעם לאוזנו, הוא בהה בשני הגברים שלפניו.. "בסדר, תבדקו את הרשומות" הוא הורה והשליך את הטלפון שלו על השולחן שלפניו.. "בוס חיפשנו בכל מקום אבל לא הצלחנו למצוא אותה" "עברו יותר מתשעה חודשים ואני מקבל את אותן חדשות בכל יום! זאת רק אישה, היא לא יכולה להיות רוח רפאים שנעלמת לחלוטין לאוויר!" שני הגברים בלעו רוק, איך הם יכולים לספר לבוס שלהם שהם לא הצליחו לראות את פניה כראוי כי היה הפסקת חשמל באותו לילה בבית החולים.. הפרט היחיד שהם הצליחו לקבל עליה היה עיניה הענבריות הזוהרות.. "נמצא אותה בקרוב בוס" אחד השומרים אמר.. דמיאן פיטר אותם ומשך את העניבה שלו בכעס, הוא היה צריך למצוא את האישה הזאת כי הוא חייב לה הרבה. גם הלילה ההוא היה הפעם הראשונה שלה, והוא הבטיח לקחת אחריות על מעשיו אבל לפני שהוא התעורר, היא כבר נעלמה.. *** אוליביה הניחה את התינוק שלה בעריסה אחרי שהוא נרדם, היא הלכה לעבר החלון הפתוח בחדרה ובהתה בכוכבים שהתפשטו על פני השמיים כמו נצנצים. הרוח נשבה בעדינות על פניה, היא לא יכלה שלא להיזכר בכל מה שהיא עברה בחודשים האחרונים.. "אבא.. הלוואי שהיית כאן.. הבת שלך עברה הרבה" היא געה בעדינות. היא שמעה צעד מאחוריה ומייד אחר כך ביאנקה הניחה זרוע סביב כתפה, שתיהן חייכו והמשיכו לבהות בשמיים.. "אז מה התוכנית הבאה שלך?" אוליביה חייכה בזדוניות לשאלה שביאנקה שאלה, לא היה לה מענה לזה עכשיו אבל רק הזמן יגיד.. *** שש שנים מאוחר יותר... שני גברים צעירים עקבו אחרי אישה בלונדינית בקניון כשהיא קנתה שמלות.. היא בחרה שמלה אדומה מתלה והניחה אותה על גופה ומייד צולמה תמונה שלה.. "וואו! כל כך סקסית!" אחד הבחורים העיר בתאווה והגדיל את התמונה כדי לקבל מבט ראוי על מה שהוא בדיוק צילם.. "סליחה" קול קטן אך חזק קרא לשני הגברים הבוגרים.. שניהם הפנו את תשומת ליבם לילד הקטן שבהה בהם בזעם בעיניו האפורות הבוערות.. "ומי אתה?" "למה אתם מרגלים אחרי אמא שלי?" הוא שאל כשקשר את גבותיו יחד.. שני הגברים צחקו עליו, הם חזרו אל האישה שנראתה כאילו היא מחפשת משהו או מישהו אולי.. "רוץ לך ילד! היא גם האמא שלנו" אחד מהם התבדח ושניהם צחקו בקול רם.. ובדקה הבאה הצחוק שלהם דעך כשהילד דחף אותם מהשרפרף ששניהם עמדו עליו, הם נפלו ממקום המסתור שלהם ונפלו לפני האישה שהם מרגלים אחריה.. "וזה ילמד אתכם לא לרגל אחרי אנשים!" האישה הרימה את ראשה כששמעה את קולו של הילד הקטן.. "קלווין" אוליביה קראה והלכה לעבר בנה "הם ריגלו אחרייך והייתי צריכה ללמד אותם שיעור מהיר!" שפתיה של אוליביה עיצבו צורת 'או', היא הסתובבה חזרה לשני הגברים שעדיין נאנחים על הרצפה.. "בהחלט מגיע לשניכם!" היא הרימה את הטלפון שאחד מהם ניסה להשיג וכצפוי הם צילמו תמונות שלה מנסה כל שמלה שהיא בחרה היום. היא מחקה את התמונות ודרכה על ידיהם.. "אל תנסו להתעסק עם אמא שלי שוב!" קלווין הזהיר.. ביאנקה נאנחה כשראתה את המהומה הקטנה מתרחשת.. כשהיא התקרבה, היא עצמה את עיניה בקצרה, צמד האם והבן הזה היו באמת כל כך מגוננים זה על זה. "מה קרה?"