מבטו המדוכדך של דמיאן התבהר תוך שניות, עכשיו כשחשב על זה, היא יכולה להישאר... "את יודעת מה? אני חושב שאני בוס גרוע שניסיתי לפטר אותך ביום הראשון שלך בעבודה... אז מעכשיו את המזכירה שלי." אוליביה הרימה גבה לנוכח השינוי החד של 180 מעלות במילותיו, לפני רגע הוא התנגד שהיא תישאר כאן? ולמה הוא נחמד? "באמת?" עיניה נצצו בעונג כשהוא הנהן לה, היא בדיוק עמדה לעזוב את המשרד כששמעה את המילים הבאות שלו... "אני אדאג שתצטערי שעבדת איתי!" *** סנדי פארקר צחקקה כשחובקה לפתע על ידי מסגרת קטנה... זה היה נכדה קלווין, לא מזמן היא שמעה את קולה של ביאנקה שנשמע כאילו היא בשיחה... "סבתא לא סיפרת לי שאת קופצת לבקר... הבאת לי שוקולד?" סנדי אחזה בידו והובילה אותו לשולחן האוכל הקטן לארבעה בפינה בסלון... "כמובן שהבאתי לך שוקולד... אבל כמו שאתה יודע חורים בשיניים לא ידידותיים לילדים קטנים... הכנתי לך חטיף טעים מאוד." עיניו של קלווין גדלו כשראה את צלחת העוגיות וכוס החלב שהונחו על השולחן... "וואו סבתא... הכנת לי עוגיות." סנדי הנהנה, היא התנצלה כשצלצל הטלפון שלה... "כן יקירתי... שלחי לי את תיק העבודות שלהם בהקדם האפשרי... תודה" היא אמרה בחיוך, במוקדם או במאוחר היא תמצא את הגבר המתאים לבתה... קלווין מיד ידע למה היא מתכוונת בכך אבל כמו תמיד, הוא תמיד כאן כדי להגן על אמא שלו מפני גברים רעים... "גברת פארקר... אני מצטער שאני צריך ללכת עכשיו... אמא שלי התקשרה, יש לה בעיות עם המכונית שלה." סנדי נופפה לה לשלום, לא היה אכפת לה, לפחות היא הייתה כאן כדי לטפל בנכד שלה בעצמה לפני שאוליביה תחזור מהעבודה ואם כבר מדברים על אוליביה איך היא מסתדרת? *** בלה זרקה כמות גדולה של תיקים על השולחן של אוליביה שכבר היה מלא בצבעים שונים של תיקים... "הבוס אמר שאת חייבת לסיים למיין את כל אלה לפני סוף היום אחרת את עובדת בלילה." אוליביה נאנחה בכעס, אז לזה הוא התכוון כשאמר שהוא יגרום לה להצטער על החלטתה לעבוד איתו? "זרקת את זה נכון? למה את לא הולכת?!" היא התפרצה בעצבנות על הכלבה שמולה, ככה הם מתייחסים לכל עובד חדש שהם מגייסים? קולות נדהמים פרצו משאר העובדים, אף אחד מעולם לא ענה לבלה לפני עכשיו, היא הייתה כמו הבוס השני בכל פעם שהבוס לא היה בסביבה... אישוניה של בלה התרחבו כשלסתה נסגרה בחוזקה והיא בהתה באישה שלא הייתה מפחדת ממנה אפילו קצת... "את חירשת או משהו?" אוליביה שאלה שוב בגבה מורמת... "איך את מעזה לדבר אליי בטון כזה?! את יודעת מי אני?!" אוליביה משכה בכתפיה, היא לא הצליחה להבין למה אנשים שואלים אותה את השאלה הזאת כשלמען האמת לא היה אכפת לה בכלל... "בבקשה אל תצעקי! יש לי הרבה עבודה לעשות ואם לא אכפת לך... בבקשה לכי עכשיו" אוליביה הוסיפה וצפתה בבלה יוצאת בסערה בכעס... היא פנתה שוב למחשב שלה ופתאום הרגישה כמה מבטים עליה, היא הפנתה את מבטה אל האחרים שמשכו במהירות את מבטם ממנה והעמידו פנים שהם עושים משהו על השולחן שלהם... "מוזרים" היא מלמרה... כמה דקות אחרי שבלה עזבה, הטלפון לידה צלצל, היא בהתה בו זמן מה לפני שהרימה אותו לאוזנה... "למשרד שלי עכשיו!" אוליביה הצטמקה והורידה את הטלפון מאוזנה, היא יכלה להגיד שהוא לא היה במצב רוח טוב כששמעה את הטון הכעוס שלו... *** דמיאן נשען לאחור על מושבו כשידו על רקתו, לצידו עמדה בלה שהייתה כולה חיוכים... אוליביה שעמדה מולם הסיטה את מבטה למקום אחר כדי להימנע ממבטו החוקר... "את... "לפני שאתה נוזף בי... לא הייתי אשמה, היא זו שהתחילה את זה בבירור... אבל אם אתה רוצה להעניש אותי על טעות שלא עשיתי... אתה יכול להמשיך, אני פשוט אחייג את המספר על הכרטיס השחור" אוליביה פטפטה והפסיקה את נאומו של דמיאן... דמיאן התיישב והנמיך את מבטו אליה "את מאיימת עליי?" הטון שלו יצא בנהמה נמוכה ותובענית... בלה הייתה הכי זועמת, היא לא יכלה להאמין כמה גסה ולא מנומסת העובדת החדשה הזאת הייתה ובמיוחד לבוס עצמו... היא לא הייתה בטוחה מה גרם לו לשנות את דעתו אחרי שהוא פיטר אותה מוקדם יותר היום... "בלה..." בלה יישרה את עצמה בחיוך קטן שהופנה אליו... "כן בוס?" "תעזבי אותנו" הוא הורה בזמן שעיניו היו נעוצות באישה הנועזת שלפניו, הוא לא הצליח להצביע בדיוק על מה שהוא מצא מוכר באישה הזאת שלפניו... חיוכה של בלה קפא על פניה, אולם היא התעשתה ועזבה את המשרד והשאירה את השניים לבד. אוליביה צפתה בו כשהוא קם ממושבו, הוא הלך אליה בצעד איטי ומאיים, הוא היה קצת מופתע שהיא אפילו לא ניסתה לסגת או למצמץ בעיניה בעצבנות... "מה את מנסה לעשות?" דמיאן תפס את זרועה ודחף אותה בעדינות לקיר כשידו מעל ראשה, הוא הנמיך את מבטו אליה... "היית כאן רק שש שעות אבל הצלחת לשבור חמישה עשר כללים בטווח של השעה הזאת." אוליביה חייכה חיוך זדוני, היא נשכה את שפתה התחתונה ובאותו הזמן, ידה אחזה בעניבתו... "אני מדהימה את לא יודעת את זה? ובנוסף לזה אני לא אחת שממלאת אחרי הכללים... את יכולה לשאול מסביב." דמיאן משך את עניבתו מאחיזתה וצעד אחורה ממנה אבל במקום זאת היא צעדה צעד קדימה אליו... זה נמשך עד שדמיאן הרגיש את השולחן שלו מאחוריו, הוא הסתכל עליה בחוסר אמון... איך לעזאזל היא הייתה כל כך אמיצה? לעשות דבר כזה לבוס שלה?? "אתה פתאום מפחד ממני בוס? לא ניסית להיות קשוח לפני רגע?" אוליביה הרימה את ידה לצווארון שלו ויישרה אותו ואז הדלת נפתחה כשדמות חיננית נכנסה... "מותק... צעדיה נעצרו באמצע כשהיא בהתה בבן זוגה שעמד להיות מפתה על ידי עובדת. אוליביה ודמיאן הפנו את ראשיהם אל האישה שזה עתה נכנסה למשרד... "ריהאנה... באת." עיניה של ריהאנה בערו בכעס כשהיא צעדה אל האישה שעדיין נצמדה לחולצתו של דמיאן, היא הרימה את ידה מוכנה להכות את אוליביה בפניה אבל לתדהמתה ידה נתפסה בקלות באוויר... "אל תנסי לעשות את הטעות הזאת ולהרים עליי ידיים!..." אוליביה הזהירה במבט נוקב על פניה... עיניה החומות של ריהאנה התרחבו בהפתעה, היא נסוגה לאחור כש