ביאנקה גלגלה את עיניה כששמעה את אוליביה ובנה קלווין דנים איך לימדו את הרעים לקח. הם יצאו מהקניון עם הרבה שקיות שהכילו דברים שהם בדיוק קנו. אוליביה, שהייתה שקועה בשיחה עם קלווין, לא שמה לב למכונית האדומה שנסעה ישר לעברה. צמיגי המכונית צרחו אחרי שפגעו באוליביה, השקיות שהחזיקה עפו כולן באוויר ונחתו בעוצמה על הקרקע. עיניהם של ביאנקה וקלווין התרחבו למראה, למרות שהמכונית בקושי נגעה בה, הפגיעה עדיין הספיקה לגרום לכמה חבורות. "אמא!" "אוליביה!" החלון של הפורשה האדומה ירד וחשף אישה עם משקפי שמש, שפניה לא הראו שום חרטה על מה שעשתה. "טיפשה עיוורת!" היא נבחה לעברם ונסעה לאט. גבותיו של קלווין נקשרו, הגברת הזו פשוט עזבה בלי להתנצל לאמא שלו למרות שהיא אשמה! הוא התכופף והרים אבן כמה מטרים ממנו וזרק אותה על שמשת המכונית. עיניהם של אוליביה וביאנקה התרחבו כששמעו את קול הזכוכית הנשברת לא רחוק מהם. הפורשה עצרה שוב לפני שהדלת נפתחה. גברת צעירה ודקיקה בשמלה כחולה מלכותית באורך הירך יצאה החוצה, היא הורידה את משקפי השמש כשצעדה בצעדים חינניים. עיניה החומות בערו בכעס כשראתה את הנזק שנגרם למכונית הראוותנית שלה. מבטה נח על ילד קטן לא רחוק ממנה, שגם הוא בהה בה בזעם. היא ניגשה אליו בצעדים מהירים "איך אתה מעז?!" "לא התנצלת לאמא שלי.. אז אל תצפה שאני אתנצל בפנייך" השיב קלווין בטון חד. מתוך זעם היא הרימה את ידה מוכנה להכות את הילד על כך שהוא חצוף אבל להפתעתה ידה נתפסה באוויר. ולפני שהספיקה להגיב סטירה נחתה על לחייה השמאלית, היא הרימה את מבטה אל האדם שהעז לזלזל בה בצורה כזו. "איך את מעזה להרים יד כדי להכות את הבן שלי?!" נבחה אוליביה כשהפעילה קצת יותר לחץ על ידה של הגברת שהיא עדיין החזיקה. "את! תעזבי אותי עכשיו! או שאני אגרום לך להיעלם מעל פני האדמה!" איימה הגברת ולתדהמתה היא קיבלה סטירה נוספת. ביאנקה הפילה את שקיות הקניות שהחזיקה על הקרקע כשקראה את מספר הרישוי של הגברת מאחורי מכוניתה. היא הרימה את מבטה אל האם והבן ורצה אליהם, הגברת הזו הייתה בתם של הסטרלינגים, המשפחה החזקה והמשפיעה ביותר במדינה. "גברת אלקסה סטרלינג! אני מצטערת מאוד על הנזק שחברתי ובנה גרמו לך.." התנצלה ביאנקה בשם אוליביה. היא קילפה את ידיה של אוליביה מידיה של אלקסה, אלקסה משכה את ידיה בחדות כאילו נעקצה על ידי חרק. "אל תיגעי בי! אל תגרמי לי להיות מלוכלכת יותר ממה שאני כבר! אתן איכרות נחותות!" בזתה אלקסה ונסוגה מהן. "תסתלקי מפה..פרחה עשירה! אין צורך להפוך את זה לנושא מכיוון שאת אשמה, למה שלא נקרא לזה תיקו?" ירקה אוליביה. אלקסה חייכה חיוך זחוח ואחרי שנייה הוא נעלם לחלוטין מפניה כאילו מעולם לא היה שם מלכתחילה. "תיקו? המכונית החדשה שלי נהרסה על ידי הבן שלך..אני פשוט צריכה להפסיק לבזבז את הזמן שלי עם יצור מעורר רחמים כמוך כי אני יודעת שאת לא יכולה להרשות לעצמך לתקן את המכונית שלי במיליארד שנים! ותיזהרי ממני גם!" אלקסה הסתובבה מהן והחלה להתרחק. אוליביה התכופפה לגובהו של קלווין ונעצה בו מבט בעיניו. "למה עשית את זה קלווין?" קלווין נפנף בשפתיו והמצמץ בעיניו האפורות החמודות לעברה. "היא התנפלה עלייך אמא, איך יכולתי לתת לה ללכת כל כך בקלות?" *** בחדר ישיבות גדול מספר גברים ונשים דנו ביניהם מה שגרם לרעש קל. אבל ברגע ששתי הדלתות הכפולות הגדולות נפתחו, הכל השתתק כשדמות גבוהה נכנסה, עיניו האפורות היו נעוצות קדימה כשהוא הופנה למושב הראש על ידי גבר שעקב אחריו. הוא היה ההגדרה המושלמת של המילה 'נאה' היו לו עצמות לחיים גבוהות וגבות כהות ועבות שהיו מכווצות כשהוא התיישב. שיערו השחור היה מסודר בצורה מושלמת כל הדרך לצד פניו, שפתיו המלאות ציירו קו דק והוא כחכח בגרונו כדי להסב את תשומת ליבם של כולם. "מר סטרלינג!" הוא הנהן קלות והמשיך לשאת את נאומו. "אז כפי שכולנו יודעים על הירידה של שני אחוזים במכירות שלנו בחודשיים האחרונים..החלטתי להעסיק אסטרטגיה חדשה" האיש שעמד לידו נשען ליד אוזנו ודיבר אליו כמה מילים. "הממ" באה תשובתו הקצרה, זמן קצר לאחר מכן הוא המשיך בנאומו. העוזר עזב את החדר וחזר לאחר זמן מה עם קובץ בידיו. "הנה כל פרט קטן שביקשת בוס" דמיאן אסף את הקובץ מעוזרו ופתח אותו, הוא סרק אותו והנהן בראשו באישור. "אז זה הפירוט של כל הכספים ששימשו בפרויקט האחרון ונראה שיש בו חור גדול..אני אתן לאשם רק שנייה לסמן את עצמו" כולם בהו זה בזה בתדהמה, על מה דיבר הבוס הגדול? חיוך זחוח הופיע על שפתיו של דמיאן, נראה שהזקנים האלה רואים בו שוטה אבל הם טועים מאוד. "אחת!" דמיאן ספר ומיד אחד הגברים קם כשראשו מושפל, הוא ירד לפתע על ברכיו. "מר סטרלינג בבקשה רחם על נשמתי המסכנה לא עשיתי את זה בכוונה" דמיאן קם ממושבו ויישר את חליפתו. הוא הכניס יד לכיס מכנסיו והחל לצאת מחדר הישיבות. "לוו אותו מחוץ לבניין וודאו שהוא משלם כל סנט קטן שגנב" *** למחרת בבוקר... אוליביה צרחה בהתבוננות חדה במחשב שלה, היא קפצה על רגליה וצעדה במהירות לארון הבגדים שלה כדי למצוא תלבושת מתאימה ללבוש. ביאנקה ששמעה את צעקתה נכנסה לחדרה עם קלווין לבוש לגמרי לבית הספר. "את בסדר? שמעתי אותך צועקת" שאלה ביאנקה מיישרת את צווארונו של קלווין. אוליביה עמדה מול המראה, היא הניחה גופייה לבנה על חזה. "את זוכרת שאמרתי לך שהגשתי מועמדות לעבודה לפני חודש?" ביאנקה קיפלה את זרועה והנהנה "ובכן כן" "הרגע קיבלתי מייל שאומר שהראיון שלי נקבע לשעה 9:00 הבוקר, תעשי לי טובה ותורידי את קלווין לבית הספר" "וואו זה נהדר! אני מקווה שתקבלי את זה הפעם, ותהיי בטוחה שהנסיך הקטן והחמוד הזה בידיים בטוחות.." אמרה ביאנקה. אוליביה חייכה בהערכה ודהרה לחדר המקלחת. *** תוך פחות מארבעים דקות היא כבר עמדה מול הבניין, היא יישרה את חצאית העיפרון השחורה שלה באורך הברך שלבשה מעל חולצה לבנה. שיערה היה משוחרר ליפול על כתפה, היא שאפה נשימה עמוקה ונכנסה לבניין. היא הופנתה למשרד שבו התקיים הראיון. עיניה סרקו את החדר הרחב וגניחה קטנה נמלטה משפתיה. "את מי יש לנו כאן?" גברת שישבה מאחורי שולחן קמה כשזיהתה את אוליביה מציצה סביב משרדה, היא גלגלה את האצבע המורה בקצה שערה תוך כדי לעיסה חריפה של מסטיק. אוליביה שמה לב לחצאית המיני השחורה שלה ולחולצה הלבנה שלה כששלושת הכפתורים הראשונים פתוחים ומראים הצצה לגבעותיה. "אני כאן לראיון" אמרה אוליביה בחיוך קטן. "אה!" בלה זזה קצת אחורה, היא בהתה באוליביה מראשה ועד כף רגלה עם גועל בלבד בעיניה החומות. "אני מניחה שאת לא צריכה לעבור ראיון..ראיתי יותר ממספיק..אני אראה לך את התא שלך מאוחר יותר אבל לעת עתה תרימי את הקבצים האלה ותשלחי אותם למחלקה הפיננסית" גבותיה של אוליביה התנגשו בבלבול, היא הרגישה שמשהו לא בסדר כאן. "האם זה אומר שקיבלתי את העבודה?" בלה הרימה גבה בתגובה לשאלתה "האם אני צריכה לכתוב את זה על המצח שלי?! תעשי מה שאני אומרת!" היא התפרצה על אוליביה. אוליביה נאנחה עמוקות וניגשה לערימת הקבצים על שולחן העץ, היא הרימה אותם ונאנחה כשבלה הוסיפה עוד לזו שהיא כבר הרימה. הקבצים בסופו של דבר חסמו את פניה "איפה המחלקה הפיננסית?" בלה משכה בכתפיה וחזרה למושבה "שאלי כל אחד בסביבה טיפשה קטנה!" חזה של אוליביה התרומם בזעם, היא עזבה בחוסר רצון את המשרד עם ערימת הקבצים העצומה שהייתה באותו גובה כמו ראשה. "היי, את יכולה להפנות אותי למחלקה הפיננסית?" "פשוט תלכי קצת יותר למטה ואז תפני שמאלה" "תודה!" אוליביה יצאה לדרך עם ערימת הקבצים הכבדה, היא לא הלכה מרחק רב יותר כשגבר התנגש בה והפיל כל קובץ מידה. היא התנודדה לאחור, למרבה מזלה הרפלקסים שלו היו טובים כדי להציל אותה מנפילה, אחת מזרועותיו הושיטה לעברה למותניה. מבטה של אוליביה הצטלב עם שלו לשנייה קצרה, היא התעוררה מחלומה וגבותיה הפכו לקמט. "אתה עיוור או משהו?!" היא התפרצה עליו ומיד הוא משך את זרועו ממותניה מה שגרם לה ליפול על הישבן שלה. שאר העובדים נאנחו כשחזו במראה שלפניהם. "מי לעזאזל את חושבת שאת?!" התפרצה אוליביה בזעם. "בוס בבקשה תחתום כאן" דמיאן הוציא עט מכיסו הפנימי ושרבט על הנייר שהובא לו, מבטו מעולם לא עזב את שלה אפילו פעם אחת. לסתה של אוליביה נשמטה בתדהמה, בוס?? האם היא שמעה את זה נכון? ומדוע הוא נראה והריח כל כך מוכר לה?..