אוליביה גלגלה את עיניה כשראתה את אמא שלה וביאנקה מושכות שתי מזוודות הריוניות לעבר המכונית של דמיאן, היא רק יכלה לתאר לעצמה את מספר הבגדים התמימים המסכנים שנאלצו להידחס פנימה, מתחננים שיחוסו עליהם... היא לא פספסה את המבט שחצה את פניו באותו רגע, היא לא האשימה אותו, אמא שלה פשוט דרמטית מדי... כל זה לא הבהיל אותה, מה שהטריד אותה יותר מכל היה לעזוב את בנה מאחור למשך יומיים שלמים, זה הרגיש כמו עינוי...