מנקודת מבטה של אייברי "את חייבת להיות מהירה!" שמעתי את שאנון אומרת מהדלת, אבל לא הסתובבתי כדי להכיר בנוכחותה בחדר, וגם לא אמרתי לה דבר. הבושם הזול שלה נישא באוויר כמו איזה מחלה הנישאת באוויר, וקימטתי את האף, ותהיתי מדוע היא תמיד קונה את הזולים, גם אחרי שאבא תמיד סיפק כסף לטובים יותר. ישבתי מול מראת האיפור שלי עם חיוך קטן על פניי כשסידרתי את השיער השחור העבה שלי בלי לומר מילה. הייתי מבולבלת ובאותו זמן סופר נרגשת לחוות מחדש רגעים שחייתי בעבר. לא הייתי בטוחה לגבי זה, לגבי הצורך לנסוע אחורה בזמן ולחוות מחדש רגעים שחייתי בעבר, אבל בשלב זה, רציתי לנסות. רציתי למרוח את רוב החרא של אריק על פניו, כמו גם למצוץ את כוח החיים שלו באותו אופן שהוא עשה לשלי בחיים הקודמים שלי. "אייברי... את מתעכבת יותר מדי!" שאנון קראה מלבדיי, ובמהירות נתתי מבט זועם אחרון על ההשתקפות שלי במראה, קמתי ונעקבתי אחריה כדי להימנע מהנאומים הבלתי פוסקים שלה שעמדו לבוא. הסמים שלי היו מאובטחים היטב בתוך התיק שלי, אבל לא ידעתי מדוע המשכתי להרגיש שאני כבר לא צריכה אותם. גם לא ידעתי למה, אבל מאז שהתעוררתי בחדר הזה לפני שעות, זה פתאום התחיל להיראות כאילו אני יכולה לראות דברים מנקודת מבט אחרת. הכל התחיל לקבל צורה והתחיל לקבל משמעות חדשה ושונה עבורי. ולמעשה, שאנון התחילה להיראות קצת חשודה ואפילו התחלתי לשים לב לאותם מאפיינים זעירים מאוד שהיא נהגה להציג שלא מצאתי בהם שום דבר רע. עכשיו מצאתי אותם בכל גוון של טעות, ואני באמת לא יודעת למה הרגשתי ככה. גררתי את רגליי לאט מאחוריה כמו הבובה שתמיד הייתי, אבל הפעם היו לי טונות של דברים בשרוול. היה לי תוכנית נקמה וגם רציתי לדעת למה אריק ניסה להרוג אותי. היא נהגה במכונית, אבל בשקט כשהייתי שקועה בעולם הקטן שלי לאורך כל המסע וברגע שהגענו לאן שהיא רצתה לקחת אותנו, היא קפצה מהג'יפ וקראה; "זה לא יפה?!" מיהרתי להסתכל עליה כדי לראות שהגענו לפארק יפה והומה אדם שהיו בו טונות של אנשים מטיילים. הנהנתי לה ובלעתי רוק כי המילים סירבו להיווצר בפי; חייתי את הרגע הזה בעבר. זה היה היום שבו גיליתי שאריק הוא בן הזוג שלי; היום שבו סוף סוף הרשיתי לו לגעת בגוף שלי, כי לא ראיתי שום סיבות אחרות לרסן את עצמי. הפעם, זה היה שונה. הרבה יותר שונה ממה שזה היה בפעם האחרונה שחייתי כאן כי עכשיו היו לי הרבה סיבות לרסן את עצמי; במיוחד אחרי שידעתי שהוא ינסה להרוג אותי שוב בעתיד הקרוב. צפיתי בה גולשת בין הקהל ללא מאמץ, מתכופפת במרווחי זמן כשהיא התחילה לחפש מקום שנוכל לשבת בו, אבל ברגע שמצאנו מקום, קול שהטבעתי בזיכרוני קרא לנו. זה היה אריק, ידעתי את זה, והייתי די מצפה להתפרצות הרגשות שהרגשתי כשחייתי את הרגע הזה קודם לכן. אני זוכרת שישבתי בפתאומיות, ממהרת אליו עם כל כך הרבה ציפיות כשקירה, הזאבה שלי המשיכה ליילל בהתרגשות לקראת הסיכוי לראות את בן הזוג שלנו. הפעם זה היה קצת שונה, שכן הדבר הראשון ששמתי לב אליו היה שקירה שוקעת עמוק בתוך המוח שלי ומסרבת לקיים כל צורה של קשר עם אריק או עם הזאב שלו. גם לא הרגשתי את פרץ האדרנלין שחוויתי בעבר או תופסת את פרץ האוויר הריחני המתוק שתפסתי סביבו. הכל הרגיש שונה בצורה מוזרה ושגוי בצורה מטורפת באותו זמן ולא ידעתי למה. לרגע, כמעט חשבתי שאלת הירח יצרה לי בן זוג שונה הפעם, אבל לא הייתי כל כך בטוחה בעובדה הזו כי מעולם לא שמעתי על זה שזה קורה בעבר. *** אריק קרן עם כל החיוכים עד שהגיע למקום שלנו. החיוך שלו היה מה שמשך אותי אליו מלכתחילה, אבל עכשיו זה נראה כאילו זה מרגיז אותי עד בלי די. הוא מיהר להניח את בקבוק הסודה שלו על השולחן ופנה להקרין חיוך לעברי כשאמר; "אייברי..." השם שלי נשמע פתאום מוזר כשזה בא משפתיו. זה נשמע כל כך מעצבן שפתאום היה לי דחף שאי אפשר לעמוד בפניו להכות אותו חזק על פניו, אבל התאפקתי. הייתי צריכה למצוא תשובות ולא הייתה שום דרך שאני אצליח אם אדחה אותו בגלל הטינה שלי כלפיו. שאנון ישבה מולו והיא דחקה באריק לשבת לידי, מה שהרשיתי כמו הבובה שהייתי פעם. בלעתי רוק בקול רם כשעדיין לא הרגשתי כלום כלפיו והתחלתי לתהות אם אלת הירח אכן שינתה את בן הזוג שלי בזמן שהיא נתנה לי הזדמנות שנייה לחיים. אריק העביר את מבטו משאנון אליי, הוא נראה די מתוח ולא יכולתי להפסיק להיאחז בתיק שלי כשזה התחיל להרגיש לי מאוד לא בנוח. הבאתי את בקבוק המים שלי לשפתיי בזמן שצפיתי בו צופה בה. בחיים הקודמים שלי, מעולם לא שמתי לב לעובדה המוזרה הזו, אבל עכשיו כששמתי לב לאופן שבו הוא בהה בה, לא יכולתי שלא לחשוב שיש לו פנטזיות מוזרות לגביה. הם חלקו קשר עין במשך זמן מה וכאשר שאנון פנתה להסתכל לכיווני, חייכתי, את החיוך המטופש והנאיבי הזה שתמיד היה לי. הרגשתי שמשהו מטלטל אותי עד עמקי נשמתי ולא הייתי בטוחה אם זה בגלל שעכשיו ידעתי שכנראה הייתה להם פלירטוט או משהו יותר שגרם לי להרגיש ככה. "אני אלך להביא לנו כמה משקאות!" שאנון קראה פתאום, מה שגרם לי להטיח את הראש לכיוונה. היה לה חיוך קטן על פניה, והיא הנהנה לי במהירות, ואז קרצה לאריק לפני שהיא התרחקה. צפיתי בשאנון הולכת במהירות, נראית כאילו היא נרדפת וחייכתי לעצמי כי ידעתי שהיא מתחילה להיות די נסערת. ידעתי גם שהיא לא תחזור כי בדיוק ככה היא השאירה אותי עם אריק בפעם הראשונה שחייתי את הסצנה הזו. "ילדה יפה כמוך, בספרים שלי, לא אמורה להיות שקטה כל כך בטיול." הוא לחש במתיקות. "את אמורה להיות האור של היום, האור החסר בפארק הלא כל כך בהיר הזה." הוא הוסיף, כשהוא מסתכל עמוק לתוך עיניי. אני הישנה הייתי נופלת למילים המתוקות שלו אבל הייתי שונה עכשיו, וגאה בכך שלא התרגשתי ממנו. הזדעזעתי בבירור מבחירת המילים שלו כי זה היה בדיוק אותו הדבר שהוא אמר לפני כל כך הרבה שנים; אותן מילים שהמוח הצעיר שלי מצא טעימות, אבל עכשיו ידעתי טוב יותר. "תודה." אמרתי ביובש, לא רוצה לגרור את השיחה הזו הלאה. הוא הזיז את האצבע שלו והעביר אותן על פני העור שלי עד שהוא התחיל לשחק בצורה מפתה לאורך השפתיים שלי. נרתעתי מפעולתו והרגשתי אחיזת פאניקה בבטן שלי. לא רציתי את זה, לא רציתי אותו סביבי, אבל באותו זמן, לא טרחתי לחפש את שאנון כי לא היה לי מושג לאן היא הלכה. היא השאירה אותי תחת טיפולו של מפלצת שתטרוף אותי ולא יכולתי שלא לחשוב שזה תמיד היה התוכנית שלהם, לגרום לי להתאהב נואשות באריק שהיה חייב להרוג אותי בסופו של יום. "אייברי..." הוא אמר, אבל בדיוק כשעמדתי לפנות לכיוונו, האף שלי הותקף מיד על ידי הדבר הריחני ביותר שאי פעם תפסתי בחיי. הרגשתי את קירה קופצת בתוכי, ואז היא הזכירה את המילה הזו שכמעט הפילה אותי לרצפה; "בן זוג." לא האמנתי לזה! לא האמנתי שאלת הירח נתנה לי הזדמנות נוספת לחיות ואז ציפתה את העוגה בכך שנתנה לי בן זוג נוסף. מעניין! התחלתי לתת לי הזדמנות נוספת לחיות ואז ציפיתי את העוגה בכך שנתתי לי בן זוג נוסף. מעניין!