מנקודת מבטה של אייברי: "מה אתה עושה פה?" שאלתי את זנדר, בלחש. אריק היה ממש מחוץ לדלת ולא רציתי שהוא יראה אותי או את זנדר. "רציתי לבדוק מה שלומך..." הוא אמר לי ואז לפתע כרך אותי בחיבוק. ריחפתי ממגעו, תוך שאני שואפת בשקיקה את הריח המפתה שלו. פשוט לא יכולתי לשבוע ממנו. "אתה מריח כל כך טוב," שמעתי אותו אומר כשהוא טמן את אפו בשיערי. הסמקתי קלות ולא יכולתי להינתק ממנו. בעוד אריק עמד בחוץ ושאל שאלות שלא טרחתי לענות עליהן, הרגשתי נפלא בזרועותיו של זנדר. מגעו שלח ניצוצות בכל גופי. "משהו מריח פה מוזר. מישהו נמצא שם איתך, אייברי?" שמעתי את אריק שואל בנימה חסרת סבלנות. נשמתי בכבדות בידיעה שהוא כנראה הריח את זנדר. לא ידעתי מה לומר כדי להפריך את דבריו של אריק. במילים אחרות, הייתי מבולבלת מכדי לחשוב בגלל החיבוק של זנדר. "את צריכה לגרום לו ללכת," זנדר לחש לי באוזן ולא יכולתי להסכים יותר. קולו העביר בי צמרמורות. זה היה קול שלא אתעצבן ממנו, גם בעוד שנים רבות. חלפו כמה דקות עם חילופי דברים מעצבנים עם אריק. בסופו של דבר הוא הלך משם ואני נאנחתי בהקלה. "את לא צריכה לתת לו להתקרב אלייך שוב. למרבה המזל, את לא פצועה," שמעתי את זנדר אומר לי והלב שלי התחמם. ידו החלה ללטף את גבי והרגשתי כמו תינוקת יקרה בזרועותיו. עם זאת, מי אני שאקבל את רגשותיו של זנדר? עם כל הדברים הנוראים שעשיתי לו בגלגול חיי הקודם. התרחקתי מאחיזתו של זנדר ואימצתי תנוחה רצינית. הייתי צריכה להבהיר לזנדר שמה שמתהווה בינינו, אולי לא יעבוד. אולם, זנדר לא רצה לשחרר אותי. זה היה כנראה המצב הכי קרוב שהיינו בו מאז שגילינו שאנחנו בני זוג גורליים. הוא ויתר רק כששם את ידיו על כתפי. לפחות, הוא זוכה להמשיך לגעת בי. "זנדר, אתה לא צריך לתלות בי את כל תקוותיך בגלל הקשר הגורלי," התחלתי. יכולתי לראות בבירור את פניו של זנדר ובמילותיי ראיתי את פניו נופלות. "למה את מתכוונת?" זנדר מיהר להפנות אליי את השאלה הזו. ידיו נפלו לצדדיו. "אני מתכוונת שאני עלולה להתחתן עם אריק בקרוב. כולם חושבים שהוא הטוב ביותר לשלוט לצידי בעתיד," הסברתי ויכולתי לראות את הכאב בעיניו של זנדר. ידיו נקמצו לאגרופים ובאותו רגע חשבתי שהוא עומד להסתובב וללכת. לעולם לא לחזור. אולם, הפעולה הבאה שלו תפסה אותי לא מוכנה. זנדר משך אותי אליו והטיח את שפתיו על שלי. זה היה מצב בלתי צפוי אבל לא הרגשתי ממנו סלידה ולו במעט. שפתיו נעו כנגד שלי והגבתי בפראות לנשיקתו. שפתי התחתונה נלכדה בין שפתיו והוא ינק אותה קלות ובעדינות. ידו מצאה את דרכה לתוך שיערי, ידו השנייה סביב מותני. בתנועה המהירה שלנו, גבי היה צמוד לדלת וגופנו נצמדו זה לזה בחוזקה. מה שהתחיל כנשיקה עדינה הפך לפראית ותובענית. פשוט לא יכולנו לשבוע ממנה וידיי החלו לשוטט על כל גופו. לאחר דקה סוערת, הוא הפסיק את הנשיקה, ידיו עדיין כרוכות סביבי כשהוא הסתכל עליי. הוא אמר, "לא, אני לא יכול לתת לך ללכת, אייברי." עיניו היו מלאות באהבה עצומה כלפיי. מילותיו השקיטו את כל המחשבות השליליות שהיו לי על מערכת היחסים שלנו. מחשבות על האופן שבו התייחסתי אליו בגלגול חיי הקודם. "הממ..." נאנחתי בהתרגשות, וברכיי נחלשו. לא יכולתי לשבוע מהתחושה של להיות מוערכת ואהובה על ידי בן זוג גורלי. "אני לא יכול לתת לך להיכנס למחויבות לכל החיים עם מישהו נאלח כמו אריק. את צריכה לעבור מעליי כדי לעשות זאת," הוא הצהיר. האווירה שלו שידרה דומיננטיות מוחלטת וזה היה מלהיב אותי לחלוטין. אולם, מילותיו גרמו לי לחשוב פעמיים ושאלתי, "למה אתה מתכוון כשאתה אומר שהוא נאלח?" שאלתי אותו, אבל אז היו לי כמה ניחושים למה שהוא דיבר עליו. זנדר גם סיפר לי על הרומן בין אריק לשאנון אבל הייתי צריכה לאשר זאת. "אני לא רוצה להצטייר כמלשן אבל אני לא רוצה שתרומי אותך על ידיו ושאנון. כולם יודעים בבית הספר שהם זוג. פשוט לא ידעתי שלא הבנת את זה," הוא אמר לי והנהנתי בראשי בחגיגיות ואז הסתובבתי ממנו. "את פגועה? את צריכה שאני אתן לו כמה אגרופים בפנים?" הוא שאל ברצינות וצחקתי בקול רם. לא ידעתי אם מילותיו נועדו כדי שאשתפר עם רגשותיי או אם הן נועדו להיות מצחיקות. אולם, לא הרגשתי פגועה כמו שחשבתי שארגיש. "לא, אני לא פגועה, זנדר," אמרתי לו, הסתובבתי כדי לקחת את ידו. ידו השנייה מיהרה לגעת בלחי הימנית שלי, משפשפת אותה. במעמקי מוחי, אהבתי שהוא טיפוס נוגע. "סירבתי להתחתן עם אריק ויש לי את תמיכתו של אבי," הצהרתי בחיוך מאושר על פניי. "זה יותר טוב..." אמר לי זנדר והניח נשיקה מהירה על מצחי. הייתי המומה. עדיין, כשידו בידי, גררתי אותו לעבר מיטתי. "אווו... אף פעם לא חשבתי שתרצי לשכב איתי מיד. בכל מקרה, אני כולו שלך לשימוש," זנדר התבדח והכיתי על זרועו בשובבות. "רק שתדע, אני אוהבת להיות דומיננטית במיטה," אמרתי, ממצמצת בגבותיי. ידעתי הרבה על הנושא בגלל גלגול חיי הקודם. "אההה, הייתי רוצה את זה," הוא המשיך להתבדח וצחקתי בבוז. "וואו, אתה כל כך זול," אמרתי, מגלגלת את עיניי והוא הגיב בישיבה על המיטה והושבתי אותי על ברכיו. ידיו כרכו סביב מותני, ושמתי את זרועי סביב צווארו. "אני שמח שמצאתי את בן זוגי הגורלי וזה התברר שזה אתה," זנדר לחש בזמן שראשו היה טמון בצווארי. "עוד לא סיימתי," אמרתי לו, רוצה להיות רצינית עם הדיון שלנו. "עם מה?" הוא שאל בחזרה ונאנחתי, בידיעה שהוא לא יאהב את מה שאני עומדת לומר. "אמרתי לאבא שאני אכיר את אריק," חזרתי ואצרתי את נשימתי. "זה בסדר. אין שום בעיה בהיכרות איתו," זנדר השיב והייתי חסרת מילים. האם הוא ניסה להתעלם ממה שאמרתי זה עתה? "אני מתכוונת, שאולי אצטרך להיכנס למערכת יחסים עם אריק. בבקשה תבין שזה למען השלום בין אבי לביני. אני אפסיק הכל לפני שאאלץ להתחתן איתו," הסברתי בטירוף, כשפניו של זנדר נפלו. הוא נאנח בקול רם בעיניים עצומות. היה ברור שהוא מנסה לשלוט ברגשותיו. "בסדר... כל מה שתגידי ילך, כל עוד תחזרי אליי," הוא אמר לי, האמון שהיה לו בי היה גלוי בעיניו. למרות שלא הגדרנו את מערכת היחסים שלנו, היה ברור שלא רצינו להישאר בנפרד. באותו רגע, הבנתי שאני יכולה לבטוח בו גם כן. יכולתי לחשוף בפניו את דאגותיי והוא ייקח אותן עליו. "אני רוצה שתראה משהו," אמרתי לו והוא הנהן בשקיקה. ואז קמתי ועברתי כמה מטרים ממנו. "אל תיבהל..." אמרתי בפשטות, מסתכלת על הדלת שהייתה סגורה בחוזקה. "תרכז את מבטך בדלת," הוספתי ומדדתי את ידי וגם חשבתי על כך שהדלת תיפתח ותיסגר מיד. לרגע, זה לא עבד וזנדר התחיל להסתכל עליי כאילו צמחו לי שני ראשים. ואז לפתע, הדלת נפתחה כאילו רוח פראית פוצצה אותה והיא נסגרה מיד לאחר מכן, עם חבטה חזקה. החדר הפך שקט בצורה מצמררת. הסתובבתי להסתכל על זנדר שעיניו היו פעורות לרווחה. הוא עדיין הסתכל על הדלת ותהה אם היא הולכת להיפתח שוב. "מה אתה חושב?" שאלתי בחוסר סבלנות. "את עשית את זה עכשיו?" הוא שאל בחוסר אמון. לא ידעתי איך לשכנע אותו, כשראיתי את מבט חוסר האמון הגדול בעיניו. הסתכלתי למטה על נעליו וחשבתי שהן יירדו ואז יהיו לי אותן בידיים. ברגע שחשבתי על זה, זה קרה. "אאההה..." הוא צעק ועשה את הדבר הלא צפוי. הוא הלך אחרי נעליו רק כדי להינשא באוויר.