ההלם ששטף אותי יכול היה לבוא לידי ביטוי רק בהלם שעל פניו של מארק. אלא שההלם שלו הפך במהרה לדאגה. הוא לא אמר דבר, רק התבונן בי. לא ידעתי מה לעשות. מבוכה הציפה אותי, וניסיתי להתרחק מהישג ידו של מארק. זה לא מי שאני. אני לא בוכה. עברתי סשן עינויים אחר סשן עינויים בלי להוציא הגה. ספגתי את ההתעללות באחוזה מתוך מחשבה שאין לי לאן לברוח. נאחזתי בעובדה שאוכל איכשהו לשרוד בעולם הזה למרות שאמרו לי אחרת. אני ל