עיני התרחבו ככל שיכלו. "ל-לא. א-אל ת-תרד... אנזו..." שני ראשים הציצו מעבר לפינת הקיר. ססיליה וג'יה ראו אותי ונאנחו. נענעתי בראשי כשהן פתחו את התא שבו הייתי. "אתן... שתיהן... צריכות ללכת. עכשיו." "ביאנקה שומרת. אנזו ואבא אינם. את יכולה לצאת." ססיליה הוציאה קוצץ ברגים מתחת לשמלת החינניות הוורודה שלה. פתחתי את פי אבל שתיהן השתיקו אותי. הן הסתובבו ונדרש מהן כוח משולב כדי לחתוך את השרשראות שהחזיקו אותי