הדלת נסגרה מיד, ונתתי למצחי ליפול על מצחו של מארק. "אני מצטערת, אני לא יודעת... אני פשוט..."
"לעולם אל תתנצלי, ריה. היחיד שצריך להתנצל הוא אלכסיי." מארק הרים את ראשי. "לא על זה."
"בסדר." נתתי לקולי לצאת כמעט בלחישה.
מארק נישק אותי שוב, הרים אותי הפעם, ועבר לספה שם התיישב. רגליי היו משולבות על ברכיו, ועטפתי את זרועותיי סביבו. אחת מידיו הייתה פרושה על גבי, בעוד השנייה זחלה למעלה ואצבעותיו השתרגו לתו
















