"אבקש ממך לא לקרוא לי מיס ברנרדי. זה מרגיש יותר כמו עלבון מכל דבר אחר." נתתי לה קידה קלה לפני שהלכתי לקיר המרוחק, שם החלונות השקיפו על המדשאה הקדמית. היה שקט והבוקר היה בהיר. זה היה אחד הנופים האהובים עליי מחוץ לשלי בקומה השלישית המשקיפה על הגנים האחוריים. "אז, אחיך החליט אם להרוג אותי, או לתת לאבי לעשות זאת בעצמו." כשפניתי, הסתכלתי חזרה על הציפור הקטנה הזו. כנפיה נגדעו מלידה, כלואה בחדר חסר חלונו