התעוררתי כששמעתי את הדלת נסגרת בנקישה. התיישבתי, השמיכה נפלה, ושפשפתי את עיני. "מארק?" "זה אני. מצטער שהערתי אותך." קולו נשמע כאילו חזר לשגרה, לפחות. נענעתי בראשי. "מה השעה?" "קצת אחרי תשע." עיני התרחבו. "כל כך הרבה זמן?" הוא המה בזמן שצפיתי בדמותו הכהה נעלמת לתוך הארון. "יורי אמר לי שאני צריך לשחרר קצת לחץ. הלכתי לזירה לכמה שעות." הזירה? ואז זה היכה בי. הסימנים הכחולים על ידו וגופו בימים האחרונים