הסיוטים הגיעו במלוא עוצמתם. אחד אחרי השני. זיכרונות מהעבר. הכאב והסבל. יושבת על כיסא המתכת הזה בזמן שאבי עשה כל מה שהוא יכול כדי לשבור אותי. אנזו, כמעט מצליח, כששחזר את מה שאבא עשה. רק בלי הגבולות. הרגשתי שאני נסחפת. הלב שלי נסגר כששבתי על הכיסא הזה, קשורה ברצועות עור על פרקי הידיים והקרסוליים. לא יכולתי לזוז או לברוח. רק יכולתי לקבל את מה שעשו לי. לא משנה כמה חזקה הייתי. לא משנה כמה לוחמת הייתי.