"עצור, מארק!" מיהרתי אליו, הודפת את המשקולות מעליו לפני שיחליט למחוץ את עצמו. הוא הביט למעלה, מופתע. כשקם מהספסל, כרכתי את זרועותיי סביבו. מארק עדיין יכל לנשום כשחיבקתי אותו אל ליבי, שכן החזה שלי היה קטן כל כך, אבל עדיין. החזקתי אותו חזק, עוטפת אותו ככל שיכולתי. עברו שלושה ימים מאז ההתפרצות שלו. זה לא השתפר. אני השתפרתי, אבל מצב הרוח שלו המשיך להתקדר. הוא היה קרוב, אבל הרגשתי שהוא עדיין רחוק מדי כ