כשקינן חנה בחניון התת-קרקעי, הרגשתי שאני יכולה לנשום לרווחה. זה היה בית. זה הרגיש כמו בית. הידיעה שמארק לא שם לא גרמה לזה להרגיש כמו ניצחון, אבל עדיין היה משהו בחזרה למקום שבו גרנו יחד. קינן עזר לי לצאת מהמכונית, והלכנו לעבר המעליות. "אתה יכול לעשות לי טובה?" הושטתי לו בחזרה את הטלפון שלו. "כמובן." חייכתי בתגובה המיידית שלו. "יש חבילה שמגיעה אליי בעוד כמה דקות. אתה יכול לחכות בדלפק הקבלה בשבילה? א