קינן ישב בשקט מאחור בזמן שנסענו, ידיו בחיקו. הבטתי מחלון, אבל לא על משהו מסוים. התגעגעתי למארק. היינו כל כך קרובים להשיג אותו שעכשיו זה התחיל לכאוב יותר. "אני חושב ששברנו אותו." אחי נשען ולחש לי. פניתי אליו וגלגלתי עיניים. "אתה יודע, העובדה שאתה בחיים נוטה לשבור אנשים." "בטח, אבל... כאילו... תסתכלי עליו. הוא לגמרי לא פה." לורנצו הסתכל במראה ואני הסתובבתי. קינן באמת נראה אבוד. פתחתי את חגורת הבטיחו