זו תהיה ההבטחה שלי להמשיך לחיות ולאמץ גרסה חדשה של עצמי. איוונה ראתה את הנחישות שלי ונענעה בראשה. היא יעצה לי, "תאכלי משהו." הנהנתי, והיא פנתה להכין אוכל. בינתיים, אספתי את רגשותיי ותיקנתי את הופעתי לפני שעזבתי את החדר. אחרי הארוחה, אמרתי לאיוונה, "אני הולכת לאסוף את הבת שלי." "את בטוחה? למה שלא תשארי איתי כמה ימים ותירגעי לפני שתעשי את זה?" ידעתי שהיא מודאגת, אז הסתכלתי עליה ואמרתי בנחישות, "אני