עצרתי לרגע לפני שחזרתי למציאות והבנתי שהיא צודקת. לא יכולתי לאבד הכל בלי להילחם או להחזיר לעצמי את מה שמגיע לי כדין. גם אם אלחם ואפסיד, לא אתחרט על כך. בשלב הזה, הטלפון שלי הפסיק לצלצל. נעצתי מבט בעיניה הרגועות של איוונה והתחלתי להירגע. המחשבות שלי התבהרו, ניגבתי את פניי ואמרתי, "הבנתי! אני אסירת תודה שיש לי אדם מפוכח כמוך לצידי. את מזכירה לי כל הזמן את סדר העדיפויות שלי." כשהטלפון צלצל שוב, כבר ס