שכבתי במיטה ולבסוף נרדמתי. הסיוט שלי כלל את מתיו ומלני שמציקים לי ולאווה. התעוררתי בוכה אבל לא הצלחתי לשחרר את הכעס והתסכול המודחקים שלי. ציוץ הציפורים ושמש הבוקר הרגיעו בהדרגה את לבי הפועם. כשקמתי, התלבשתי וירדתי למטה, הבנתי שלא הערכתי את היופי עוצר הנשימה של המקום הזה. ידעתי שאסור לי לפספס נוף כה מרהיב. השחר כבר עלה כשאתלס מצא אותי. הוא בחן את פני בדאגה ושאל, "ישנת טוב?" חייכתי. "ישנתי נפלא! תוד