יצאתי מהמכונית בלי לחכות לו, אוחזת בידה של אווה כשהלכנו פנימה. מתיו, בינתיים, עקב אחרינו בחיוך. בדרך כלל, הוא היה נותן לי להיכנס לבד, במיוחד בזמנים כאלה. ידעתי שהוא רצה לראות אם אני משקרת. הצצתי בנעליים המוצגות כשנכנסנו לחנות. מתיו צפה בי מקרוב, מחכה שאבייש את עצמי. להפתעתי, המוכרת זיהתה אותי ואמרה, "גברת הרץ, את כאן כדי לאסוף את הנעליים?" חייכתי. "כן." "בסדר גמור, אני אביא אותן בשבילך!" היא מיהרה