התפעלתי מהירוק השופע, עם ציפורים שרות ופרחים בשיא פריחתם.
"איפה זה?" שאלתי ברכות.
"אוטופיה," הוא ענה, קולו שובה לב.
פניתי אל האיש הגבוה שעמד לידי. בנוכחותו, הרגשתי בטוחה.
לבי החל לפעום בחוזקה כשהבנתי משהו. בכל פעם שהייתי עם אטלס, הרגשתי כאילו נשמתי נמשכת אליו. איבדתי את עצמי, ורציתי רק ללכת בעקבותיו.
התביישתי בחוסר הכבוד העצמי שלי. כמי שירדה לשפל המדרגה ונעזבה על ידי כולם, עמדתי להתאהב במישהו אחר.
















