"סימון," לחשה אתנה, צועדת לעברו לאט, וסימון קמץ את אגרופיו, מה שלא נעלם מעיניה של אתנה. היא עצרה בצעדיה כאשר לבה החסיר פעימה מכאב במחשבה שהוא לא רוצה בנוכחותה, ונשמה נשימה עמוקה. עכשיו זה לא הזמן לחשוב על מה שהוא רוצה. זה הכל על מה שהוא צריך, ואתנה הייתה בטוחה שהוא זקוק לתמיכה ולנחמה שלה. "אני יודעת שאתה פגוע. רק תן לי לחבק אותך," אתנה התקרבה אליו, נהמות איטיות בקעו מגרונו, וגרמו לה לבלוע רוק מכיו