"כמה זמן זה ייקח לך? שעה? קיבלת את המשימה ביום הראשון? מסכנה. מממ, אני אוכל לבד אז," אתנה מלמלה בטלפון לפני שהלכה לדלפק הקפיטריה ולקחה לעצמה שייק שוקולד וכמה כריכי גבינה. היא הניחה את הטלפון בכיס נאנחה לרווחה כשראתה שולחן ריק. היא צריכה ללכת גם לעשות קניות במכולת. למרות שהיא אוהבת קניות, זאת לא הייתה המשימה האהובה עליה בשבוע. היא עמדה להגיע לשולחן שלה כשמעדה על הרגל של מישהו ונפלה, מה שגרם לאוכל שלה להישפך על הרצפה. 'מה לעזאזל -' אתנה הסתכלה על הידיים והבגדים המלוכלכים שלה, בגלל ששייק השוקולד נשפך עליה, וכרכה את שיניה לפני שפנתה להסתכל על האדם שהכשיל אותה. "אוי, הרגליים שלי קיבלו התכווצות," סיימון חייך בקרירות, ואתנה לקחה נשימה עמוקה, בידיעה שהוא האלפא שאיתו היא לא צריכה להתעסק. "ברצינות, ככה אתה נוקם בשביל החברה שלך? לא יכולת לחשוב על רעיון חדש? לפחות היית יכול לחכות שאני אשים את האוכל על השולחן. אתה שמח לבזבז אוכל? מזל שלך שאתה אף פעם לא צריך להילחם בשבילו," אתנה לעגה, והחזירה לו על היותו חסר מחשבה בצורה הכי מכובדת שהיא יכלה, וסיימון, שנהנה מלגרום לה ליפול, קפא במקומו כשמילותיה נקלטו במוחו. האם היא קראה לו מפונק שלא אכפת לו מאוכל ולא יודע את החשיבות שלו? "טוב, את הולכת להאשים אותנו בזה גם? זה לא באשמתנו שאת ענייה," סוואנה מיהרה לפעול בשחצנות במצב, ואתנה הניעה את ראשה וחייכה. "נכון, זאת לא אשמתכם שאלת הירח שכחה לשים קצת מוח בראש הקטן הזה שלכם," אתנה ניגבה את ידיה עם הטישו, וגרמה לסוואנה לכרכום את שיניה. כשראה שהיא מתמודדת עם המצב כל כך ברוגע, הביטוי של סיימון הפך קר עוד יותר. הוא קם ממקומו, הלך אליה לפני שהטה את ידו בצורה מרושעת. "אל תמהרי לשפוט אחרים, נוכלת. אם הייתי את, הייתי תוחבת את הזנב בין הרגליים והופכת לעבד של המעמד הגבוה בדיוק כמו שאת צריכה להיות. זאת רק אזהרה בשבילך לא לחצות אותי ואת חברי הלהקה שלי. בפעם הבאה אני לא אהיה רחום," אמר סיימון, ויצא מהקפיטריה, וסוואנה מיהרה אחריו, עצרה ליד אתנה לרגע לפני שלעגה לה ועזבה. "היי, את בסדר? בבקשה אל תתייחסי אליו. הוא לא תמיד כזה," פביאן אמר, ומילותיו נשמעו לא אמינות לאוזניו שלו. הוא שם לב למה שקרה כשסידר קצת אוכל. מה לא בסדר עם סיימון היום? הוא מבין שסיימון לא אוהב נוכלים, אבל הוא אף פעם לא פעל ככה. האם יכול להיות שיש משהו שהוא לא מצליח לראות? אם זה המקרה, הוא צריך להישאר קרוב יותר לאתנה הזאת עוד יותר. פביאן נאנח. "זה בסדר. הפרופסור הזהיר אותנו שהם יפלו אותנו ככה כשנקבל קבלה. לצערי, הרצון שלי להשיג את התואר הזה ואת החיים הטובים חזק יותר מהטקטיקות של האלפא הזה לגרום לי להשתחוות," אתנה הסתכלה על הבגדים שלה עם אנחה לפני שהזמינה אוכל. כשראה את הנחישות שלה ואיך היא לא הייתה מוכנה להשתחוות לאלפא שלו, פביאן היה בטוח עוד יותר שהיא בחורה נפלאה. אחרי שהבת זוג שלו מתה, רוב הבנות סביבו רק רצו להתקרב לאלפא סיימון, ולמרות שהוא היה הבטא שלו, זה תמיד הרגיז אותו. בפעם הראשונה בחייו, הוא פגש בחורה שלא נתנה שני שיט על סיימון, והוא לא יכול היה שלא לחייך על האופי האמיתי שהיה כמו משב רוח רענן. "את הולכת לאכול ככה?" פביאן שאל, ואתנה משכה בכתפיה. "אוכל הוא העדיפות. יש לי שתי תקופות חופשיות. אני הולכת לקנות כמה חולצות זולות מוולמארט. בוא נגיד שיש לי תחושה שאני אצטרך הרבה בגדים אחרי שעשיתי אויבים ביום הראשון. אני תוהה איך ג'ייק יגיב," אתנה צחקקה, ופביאן חייך. "טוב, אני מקווה שלא אכפת לך לתת לי להצטרף אלייך," פביאן קיווה להתחיל את סדר היום שלו 'להכיר אותה' מעכשיו. "בטח. חוץ מזה, אתה בטא. אם לא להילחם באלפא, אתה בטח יכול להתמודד עם כמה בטאס וגמאס, נכון? יחסוך לי קצת קרבות," אתנה אמרה, ופביאן צחקק לפני שהשתחווה. "פביאן נמצא לרשותך, גברתי," הוא זייף קול ג'נטלמני, וגרם לה לחייך. אחרי שאכלה קצת אוכל, אתנה יצאה מהקפיטריה לחניון עם פביאן, מכיוון שהוא הציע להוריד אותה. "היי, שכחתי את הטלפון שלי. אתה יכול ללכת לחניון. אני אחזור בעוד דקה," פביאן אמר, ואתנה הנהנה. כששמה לב לכמה בנים שמשחקים כדורגל על המגרש, אתנה יצרה מרחק רב יותר בין המגרש לבינה, ולא רצתה להיפגע. עם זאת, היא יכלה לחצות רק מחצית מהחצר כשמראייה היקפית, היא ראתה כדור עף לעברה. היא הרחיבה את עיניה כששמה לב למהירות, היא הצליבה במהירות זרוע אחת מול פניה באופן חלקי לפני שמתחה את ידה השנייה כדי לעצור או לתפוס את הכדור. היא עצרה את הכדור, מעדה אחורה, גבה פוגע בגדרות התיל. היא נאנחה מכאב, הניחה לכדור ליפול מידיה לפני שהסתכלה על כף ידה, שהיו בה כמה חתכים בגלל האינטנסיביות ודיממה עכשיו. היא הוציאה את המטפחת שלה, קשרה אותה על כף ידה, וגרגרה מכאב כשזה נהיה קצת הדוק מדי. "זאת הייתה תפיסה פראית, ילדה," ילד אחד מיהר אליה לפני שמתח את ידו, והיא הביטה למעלה, עיניה נפגשו עם אלפא סיימון ולא עם הילד הזה. "תודה," אתנה לקחה את היד לפני שעמדה זקוף. "טוב, הרגל שלי החליקה. מה עשית, שבאת מול הכדור? ככה את מושכת תשומת לב, ילדה?" סיימון שאל, וכל הבנים הסתכלו על האלפא, נדהמים, בזמן שאתינה חייכה במרירות. הם היו חסרי בושה בעצמם, אבל האלפא שלהם הראה להם כמה גבהים חדשים של זה. אפילו שחקן טירון יכול היה לראות שהוא הולך להכות בכדור כדי להבקיע שער, אבל כשראה את הילדה עוזבת את החצר, הוא הכה בכדור בכוונה לעברה רק כדי שהכדור יוכל לפגוע בה. זה היה מזל טהור שלילדה היו כמה רפלקסים מהירים, או שהם אפילו לא יכלו לדמיין כמה עצמות היא הייתה שוברת עם הכדור הזה שפוגע בגב שלה. "זה בסדר, אלפא סיימון. הבנתי שעבור אלפא, אתה בטח מגושם. קודם כל, הרגל שלך קיבלה התכווצות בקפיטריה, ועכשיו היא החליקה כאן. אני מציעה שתעשה קצת אימונים טובים או שזה יהפוך למזיק לאחרים. זה לא בסדר שאלפא יתנהג כל כך בצורה לא בריאה," אתנה חייכה לפני שהסתובבה, והדהימה את כולם. סיימון, לעומת זאת, שהיה מוכן לראות קצת בכי ונהי, כרך את שיניו כשלא קיבל את התגובה שהוא חשב עליה. "היי, אתנה. בוא נלך - מה קורה פה?" פביאן הסתכל על כולם, מבולבל. "האפרוח החדש איתך? גבר, קיבלת אחת טובה. יש לה כמה רפלקסים מהירים. הדרך שבה היא הסתובבה והחזיקה את הכדור ממש לפני שהוא יכול היה לפגוע בה. בדיוק כמו סצנה בסרט," הילד טפח לפביאן, ועיניו של סיימון הפכו לצל כהה יותר. "מי בעט בכדור מחוץ למגרש מלכתחילה? המשחק התנהל שם, לא? אתם עיוורים?" פביאן נבח עליהם. אף אחד לא העז לומר שהאלפא עשה את הטעות הזאת בכוונה, ואתנה לא יכלה שלא לפרוץ בצחוק. הביטוי של סיימון הפך חמור עוד יותר, אם זה היה אפשרי, וגרם לבנים לתהות אם הילדה חיפשה את מותה. "זה היה אני, פביאן. ואני יכול להבטיח לך שאני לא עיוור," סיימון הסתכל על הבטא שלו, ופביאן נסוג בהלם, וגרם לאתנה להצמיד את שפתיה לקו דק, בקושי שולטת בחיוך שלה כששפתיה המשיכו לרעוד, והיא הייתה צריכה לנשוך את החלק הפנימי של לחייה כדי לעצור את עצמה. "אני מצטער שדיברתי בחוסר מחשבה, אלפא," פביאן התנצל, ואתנה לעגה במוחה. משתמש בכוח שלו כדי לגרום לאנשיו להיכנע? אז השמועות על האלפא של להקת הצלקת השחורה שהוא אידיוט היו אמיתיות? אתנה לא הייתה סוג הבחורה להאמין סתם לשמועה כלשהי בחוסר מחשבה כי היא יודעת מה שמועה יכולה לעשות למישהו וכמה רע היא יכולה לטמא את המוניטין של מישהו, אבל עכשיו כשהיא הייתה עדה לאיזה אידיוט הוא היה, היא לא יכלה שלא להאמין לשאר הסיפורים עליו. "נדבר במשרד שלי," סיימון השליך מבט שנאה אחרון על אתנה לפני שעזב, ואתנה משכה בכתפיה. למרות שהוא היה אידיוט שמועות, מה היא בכלל עשתה כדי להיכנס לספרים הרעים שלו בכל מקרה? היא הייתה בטוחה שהיא לא פגשה אותו עד ליום הראיון כשנתקלה בו. הוא לא יכול להיות נחמד רק בגלל זה, נכון? היא חשבה לפני שהלכה לכיוון החניה, קופאת כשעלתה עליה הבנה. "חכה. אל תגיד לי שאלפא סיימון הוא האלפא שלך ולא סתם אלפא אחר של איזו להקה אחרת," אתנה הרימה את גבותיה, ופביאן הסתכל עליה, מבולבל. "זה משנה?" הוא שאל "כמובן שזה משנה. האם סיימון הוא האלפא שלך?" "כן, למה?" פביאן שאל. "כי זה אומר שאני אצטרך לבקש ממנו את האישור להישאר כאן. אני לא יודעת מה עשיתי, אבל אני יכולה להרגיש שהוא התעסק איתי בכוונה. הוא שונא אותי. זה יכול להיות בגלל החברה שלו או בגלל שאני נוכלת, אבל אני מקווה שזה לא ישפיע על אישור השהייה שלנו, או שנצטרך ללכת ללהקה אחרת. אני לא חושבת שאני יכולה לנסוע שעתיים. אני אצטרך למשוך," אתנה נאנחה, ופביאן הרים את גבותיו, ולא אהב את הצליל של זה. הוא היה בטוח שזה לא רק בגלל סוואנה, אבל מכיוון שהוא לא ידע את הסיבה האמיתית, הוא גם לא יכל לומר על זה שום דבר. "את חושבת יותר מדי. אל תדאגי. אני ארגיע אותו," פביאן אמר בהרהור, ואתנה נאנחה. היא מקווה שהיא סתם חושבת יותר מדי.