"זה היום הראשון בקולג', אבא. תמיד רצית לראות אותי מתקבלת לאחד הטובים ביותר, לא? אתה מאושר בגן עדן? אתה שומר עליי, נכון?" אתנה חייכה למסגרת התמונה של אביה, עיניה מלאות דמעות. היא הניחה את התמונה בחזרה לתיק שלה, הסתובבה וחייכה חלושות לג'ייק, שצמצם את שפתיו לקו דק. "את מתכננת ללכת לשם בוכה ככה? הקולג' הזה לא בשביל חלשים, אתנה. אל תגידי לי שאת מתכננת לקבל מכות ביום הראשון," ג'ייק משך את לחייה, והיא צחקה בזלזול לפני שנגבה את הלחות הקלה בעיניה. "בפעם האחרונה שבדקתי, ניצחתי אותך באימונים כל הזמן. אני יכולה להפיל בטא, ואלפא לא ירצה להסתבך עם נוכלת. בעיה נפתרה," אתנה משכה בכתפיה. "את מוכנה ללכת?" שאל ג'ייק, ואתנה הנהנה. אחרי חצי שעה, ג'ייק חנה את המכונית מול האוניברסיטה, ואתנה יצאה, ומשכה את תשומת הלב של כולם משתי סיבות. ראשית, היא הייתה נוכלת, ושנית, יפהפייה. לאתנה לא היה עור חרסינה לבן, אבל בכל זאת היה לה גוון עור בהיר. היא לא הייתה רזה אבל גם לא שמנה. הקימורים שלה היו מושלמים, עם קצת שומן בבטן, שום דבר שהפך אותה לפחות יפה. התכונה הבולטת שלה הייתה השיער החום הארוך שלה שהגיע מתחת לירכיים, והיא מעולם לא הפסיקה להתהדר בו. "אני מניח שלנוכלים יש חניה נפרדת גם כן. אני תוהה איך הם יבדילו בינינו בכיתה," נאנח ג'ייק, ואתנה הסתכלה על השלט שאמר 'חניית נוכלים' בהבעה מורכבת. הפרופסור הזכיר שהם יתמודדו עם קצת אפליה. אני מקווה שזה יישאר רק לשימוש בדברים שונים ולא בשום דבר אחר. חשבה אתנה לפני שהנהנה לג'ייק. "אתה רוצה שאלווה אותך לכיתה שלך? עדיין יש קצת זמן," אמר ג'ייק. "אני יכולה להתמודד עם זה," אמרה אתנה. איך היא תבלה ארבע שנים במקום הזה אם היא הולכת לפחד ככה? "בואי ניפגש בארוחת צהריים," אמר ג'ייק, והיא הנהנה לפני שהלכה לכיוון פנים הבניין. "היי, אפשר לדעת איפה נמצא אגף הביוטכנולוגיה?" אתנה עצרה לשאול בחור, שסרק אותה מלמעלה למטה. "שנה ראשונה?" שאל, לועס משהו כמו ילד רע. "קומה שנייה, אגף מערבי. מול חדר הוועידות," אמר, ואתנה הנהנה. "אני אנדרו. שנה שלישית בביוטכנולוגיה, הסניור שלך," הבחור הושיט את ידו. כשלא חשה אנרגיה שלילית ממנו, אתנה לחצה את ידו בחוזקה. "אתנה," היא הנהנה לפני שהלכה לכיוון שהוא ציין. כשפנתה לפינה, היא עמדה להתנגש בבחורה שהחזיקה שלושה קפה כאשר מישהו משך אותה הצידה, וגרם לה להסתכל בעיני האדם שהציל אותה. "מה ה -" אתנה עצרה, ונזכרה שהיא צריכה להתנהג. "תרגעי," אמר הבחור, מחייך אליה, והיא כיווצה את גבותיה. "אני מצטערת," גאה הבחורה לפני שעזבה, ואתנה נאנחה לפני שהסתכלה בחזרה על המושיע שלה. "תודה, וסליחה. לא הסתכלתי," אתנה עשתה צעד אחורה. "זה בסדר. לא ראיתי אותך בסביבה," אמר הבחור, הולך יחד איתה. "כמה שכחני מצידי. תני לי להציג את עצמי. אני פביאן, הבטא העתידי של להקת הצלקת השחורה," אמר הבחור, ואתנה עצרה. זה מזכיר לה, ג'ייק והיא צריכים ללכת לדווח להם בקרוב. הם שהו בגבולות לאחר שקיבלו אישור זמני מהאלפא. עכשיו שהם התקבלו לקולג' וישהו ארבע שנים, הם יצטרכו אישור חדש לתקופה ארוכה יותר. "נעים להכיר, בטא פביאן. אני אתנה מתיוז, הנוכלת שגרה בפאתי הלהקה. בטח שמעת," אתנה הסתכלה עליו, ומדדה את תגובתו בזהירות. "אתנה מתיוז, הגאמה הדחויה," אמר פביאן, ואתנה קפוצת את אגרופיה, צוחקת בלבה. אז זה היה הזהות החדשה שלה מול כולם. "זאת אני," אתנה חייכה, ופביאן נאנח. "א- אני לא התכוונתי להישמע חסר כבוד -" "זה בסדר. אני רגילה לזה. עכשיו אם תסלח לי," אתנה צחקה בזלזול לפני שהסתובבה והתנגשה במישהו. "אלוהים, מה קורה לאנשים -" אתנה עצרה כשחשה את ההילה העוצמתית סביבה. חכי. אל תגידי שהיא התנגשה שוב באלפא. זו תהיה הפעם השנייה. כמה אלפות יש בבית הספר הזה שוב? "אין לך משהו טוב יותר לעשות מאשר להתנגש באנשים? זו הפעם השנייה שלך. ככה את מושכת תשומת לב, נוכלת?" אתנה קימטה את גבותיה בקול המוכר לפני שהסתכלה למעלה, מבטה פוגש את בעל הקול. טוב, לפחות זה לא היה אלפא. "קודם כל, קוראים לי אתנה, ואני יכולה להגיד את אותו הדבר לגביך. ככה את מושכת תשומת לב מאחר ואני רואה שהבגדים שלך לא מצליחים לעשות את העבודה? ניסית להתנגש באיזה בחור? הרסתי לך את התוכניות?" שאלה אתנה, מזייפת את ההלם שלה כשהיא מדדה את הבחורה מלמעלה למטה. "מה אמרת?" רתחה סוואנה, ואתנה חייכה עוד יותר. "ניחשתי נכון? הו אלוהים, אני כל כך מצטערת," אתנה חיקתה קול צורמני. "איך את מעזה! שכחת את מקומך, נוכלת מלוכלכת? את יודעת מי אני?" נהמה סוואנה, ואתנה הסתכלה ישר לתוך עיניה לפני שחייכה. "בהחלט לא אלת הירח," צחקה אתנה בזלזול, מצליבה את ידיה על החזה. "את יודעת מה? אני לא אהרוס את מצב הרוח שלי על ידי לחימה בקיום מגעיל כמוך. אני לא אשתפל לרמה נמוכה כמו שלך," אמרה סוואנה, וכשהיא עמדה לעבור על פני אתנה, האחרונה הושיטה את רגלה, וגרמה לסוואנה ליפול על ברכיה. "אה, הרגל שלי מתכווצת. למה היית עושה את זה? להשתפל כל כך כדי לפגוע בי?" זייפה אתנה, ובפעם הראשונה בחייה, סוואנה חשה זעם. "סיימון! אתה הולך לתת לנוכלת הזאת להשפיל אותי ככה?" צרחה סוואנה בתסכול, ופביאן צמצם את שפתיו לקו דק, בקושי מצליח לשלוט בחיוכו. "מספיק, סוואנה. אל תצחקי על עצמך," אלפא סיימון עבר על פני אתנה, והיא הרגישה שהלב שלה מדלג על פעימה כשעיניה נפגשו עם שלו לרגע קצר. כשעצר ממש ליד אתנה, אלפא סיימון הסתכל לתוך עיניה, עיניו כמעט משחירות. "בתור התחלה, לא התנגשת בה, אלא בי. ואני מבטיח לך, לא ניסיתי למשוך את תשומת הלב של נוכלת כמוך. איך את הולכת להתנצל?" שאל אלפא סיימון, ואתנה, שפגשה אותו בפעם הראשונה כי ג'ייק היה זה שהלך לבקש את האישור, הסתכלה עליו מבולבלת. "אתנה, זה אלפא -" "ביקשתי ממך להתערב?" מילותיו של סיימון קטעו את פביאן באמצע המשפט. "אני מצטערת?" בדקה אתנה את מילותיה. היא לא יכולה לבטל את מה שהיא אמרה ועשתה, אז זו הייתה הדרך הסבירה היחידה שהיא יכלה למצוא. "אם סליחה יכלה להתמודד עם הכל, למה יהיו שוטרים ורשויות בעולם הזה," סיימון הטה את ראשו לפני שתפס את הלסת של אתנה באחיזת פלדה. כשראה אותו מתנהג ככה על אירוע סתמי, אפילו פביאן חשב שסיימון מגיב קצת בכעס, אבל מה שבלבל אותו היה למה סיימון כל כך התעצבן? הוא היה בסדר לפני כמה רגעים. הוא לא יכול להיות מוטרד ממה שאתינה עשתה לסוואנה, נכון? אם סיימון חשב שרק אחיזה בלסת שלה ובהייה בה תגרום לה להשתחוות בפניו, הוא טעה. האתנה שהייתה מפחדת ובוכה על כל דבר קטן מתה באותו יום שבו התאבלה על אובדן בן זוגה, קשר הלהקה, והכי חשוב אמון. אתנה עכשיו יודעת איך להילחם בקרבות שלה ולהראות לעולם שהיא יותר מסתם גאמה דחויה או נוכלת. ויותר מזה, בניגוד קודם לכן, לא היה לה מה להפסיד או לפחד. כששמעו את הצלצול הראשון לסטודנטים ללכת לכיתות שלהם, סיימון משך את ידו משם, וגרם לאתנה למעוד אחורה לפני שפביאן החזיק אותה בחזרה כדי לייצב אותה. "תודה," חייכה אתנה לפני שנבחרה בסיימון באותה עוצמה. "בשביל נוכלת, את בטח נועזת. אני תוהה כמה זמן תשארי ככה," חייך סיימון בחיוך מרושע, ובלבל את אתנה כשעזב כשסוואנה דולקת אחריו, וצחקה עליה בזלזול. "וואו, מה הקטע שלו? מכל האנשים, האם אלת הירח באמת צריכה להכשיל אותי על פני האלפא המטומטם הזה?" אתנה צמצמה את שפתיה לקו דק, ופביאן השתעל. "אל תאחרי ליום הראשון שלך," הזכיר לה פביאן, והיא הרימה את גבותיה לפני שאספה את התיק שלה ומיהרה לכיוון הכיתה. כשצפה בגבה של הבחורה היוצאת, נאנח פביאן ברגשות מעורבים. פביאן התכוון לפגוש את אתנה מאז שראה את התמונה שלה מהנוכל האחר, ג'ייק, כשבא לבקש את האישור לשהותם. הוא חשב למצוא את הזמן הנכון ללכת ולפגוש אותה. המראה שלה כבש את האינטרס שלו והוא רצה לחקור קצת יותר ממנה. אחרי שבת זוגו נפטרה במתקפת הנוכלים האחרונה על הלהקה, הוא הרגיש לבד מאז. זו הייתה הפעם הראשונה שבחורה כבשה את מבטו לא רק בשביל סקס. הוא יודע כמעט הכל עליה. היא נדחתה על ידי בן זוגה האלפא, שלקח גם את קשר הלהקה שלה, בת לוחם הגאמה של הלהקה שלהם, והיא משוטטת ביערות עם החבר בטא ג'ייק. הוא לא ידע שהוא יפגוש אותה כאן ככה. יש בה משהו שגורם לך לרצות להגן על החיוך הבלתי מזוהם והאופי האמיתי שלה. כשלקח נשימה עמוקה, הוא הלך לכיוון שאתינה עזבה לפני שפנה שמאלה כדי ללכת לכיתה שלו. הוא יכול רק לקוות שהיא לא תצליח להרגיז את סיימון או שהוא לא יוכל לעשות הרבה כדי לעזור לה. זה מזכיר לו, הזוג יבוא בקרוב לבקש אישור, נכון? נראה שזו הולכת להיות דרך לבלות יותר זמן איתה.