"אני רוצה להתגרש, קסנדרה, את אישה מבישה!" מילותיו האכזריות של לוסיאן, בעלה, פילחו את ליבה כשדמעות מילאו את עיניה. קסנדרה שכבה על המיטה בחדרה, כשהדלת נפתחה בחוזקה ולוסיאן פרץ פנימה, כשבידו מעטפה חומה. "מ...מה אתה אומר?" היא קימטה את גבותיה. לא הייתה זו הפעם הראשונה שבעלה אמר לה את המילים האלה, אבל היום זה נראה אחרת, ועוד הוא החזיק מעטפה חומה שהיא התפללה בכל ליבה שלא יהיה זה הסכם הגירושין. "פעמים רבות שמעתי שמועות על מעשיך המגונים ותמיד בחרתי להחרש. חשבתי שזה לא נכון, אבל טעיתי שהחרשתי!" הוא התנשא מעליה וצרח. "מעולם לא עשיתי שום דבר שמצדיק את השמות האלה, לוסיאן," מילותיה נשברו. "לקסנדרה, הייתה לך החוצפה להיפגש עם גברים אחרים מאחורי גבי, וכאילו שזה לא מספיק, נתת את עצמך להם כמו זונה שאת!" "לא אסכים שייגררו את המוסר שלי לבוץ, לוסיאן. אתה מכל האנשים לא צריך להצביע על אחרים. שתקתי בגלל התנאי שצורף לנישואים שלנו ורק צפיתי כשאתה מתהולל עם המאהבת שלך בפני כולם. לא ראית בזה שום דבר רע אבל..." "את מנסה לכסות על חטאך על ידי גרירתה של רוזלין לזה? זה עדיין לא ישנה את העובדה שגרמת לגבר אחר לשכב איתך!" הוא צעק. "אתה לא צריך להאשים אותי במעשה לא מוסרי כזה, לוסיאן. אני..." "את קוראת לזה האשמה?" הוא זעף כשדחף את הטלפון הנייד שלו לתוך פניה. קסנדרה קימטה את מצחה, לקחה את הטלפון ממנו ובהתה בתמונה. זו הייתה היא בתמונה. זו הייתה היא מתחת לשמיכות בחדר מלון. זו הייתה עוד תמונה שלה עם גבר מתחת לשמיכות. "מ...מה זה?" היא התנדנדה כשלוסיאן חטף ממנה את הטלפון. "זאת לא אני, אני נשבעת!" היא בכתה. "אז מי זאת? את הולכת להאשים מישהו בזה?" "זה פוטושופ! זאת לא אני, תאמין לי, בבקשה!" "ומה? התהוללתי עם המאהבת שלי? ידעת טוב ממני שאני אוהב את רוזלין לפני שמשכת בחוטים כדי לגרום לסבא שלי לגרום לי להתחתן איתך. גם אחרי החרא שאבא שלך עשה, סבא שלי התעלם מזה ואילץ אותי לנישואים האלה איתך!" "אבל עכשיו מה? האדם היחיד שיכול לתמוך בך נמצא שם על מיטת חולים, ולפני שתספיק להגיד ג'ק רובינסון, אני אשתלט על קבוצת החברות L.G!" קסנדרה הנידה את ראשה במרץ, דמעות זלגו על פניה. "אני נשבעת, מעולם לא בגדתי בך. אני יודעת שלא חיבבת אותי ולא שאלתי על זה, אבל בבקשה, תאמין לי. אני לא זו שבתמונה." "תשמרי את השקרים האלה לעצמך. אני נותן לך עד סוף היום לחתום על המסמך הזה," עם זאת, הוא זרק את הניירות לעברה. קסנדרה כרעה ברך במהירות וכרכה את זרועותיה סביב רגליו כשהאיש התכונן לעזוב את החדר. היא התחננה, בכתה בשטף, "אני אעשה כל מה שתבקש ממני, אבל בבקשה, אתה לא יכול להתגרש ממני. אני... אני... בבקשה אל." "את כל כך חסרת בושה, ובלתי נתפסת," הוא כפה את רגליו ממנה ואז שרק בבוז. "חכי, את לא חושבת שהדברים הולכים להשתנות בינינו בגלל מה שקרה באותו לילה, נכון?" הוא הפסיק ללכת ואמר. קסנדרה פתחה את שפתיה, אך לא יצאו מילים. לוסיאן זכר מה קרה באותו לילה? היא חשה מובסת לחלוטין עד כדי כך שחשבה שהיא תמות. לפני שהספיקה להבין, דלתות הכניסה הכפולות של חדרה הקימו רעש חזק שגרם לה להירתע. אחרי שהייתה בטוחה שהוא עזב, היא הוציאה את ערכת הבדיקה להריון מכיסה, בהתה בשני הפסים האדומים ונאנחה. לא הייתה שום דרך שהיא הולכת לספר לאיש שהיא כבר נושאת את התינוק שלו. הוא כנראה ייקח אותה לבית החולים ויזרוק אותה ואת התינוק, או יותר טוב, יגרום לה ללדת ויקח ממנה את התינוק שלה. האם לבעלה יהיה שינוי בלב אם הוא ידע שהיא כבר נושאת את התינוק שלו? אבל שוב, היא בדיוק הואשמה בבגידה בו, לא הייתה שום דרך שהוא יאמין שהתינוק באמת שלו. לפני כמה חודשים, לוסיאן השתכר וניסה לכפות את דרכו עליה. ברצון, היא אפשרה לבעלה השיכור לקיים איתה יחסי מין בתקווה שהדברים ישתנו ביניהם. עם זאת, הבוקר שלמחרת הגיע, ובעלה התנהג כאילו שום דבר לא קרה ביניהם. כמובן, לא הייתה שום דרך שבעלה ישכח את מה שקרה ביניהם. הנישואים שלהם היו אמורים להימשך שנה, אבל בגלל שלסבא של לוסיאן היה עניין מיוחד בה ואהב אותה מאוד, הם לא יכלו להמשיך בגירושין מכיוון שבעלה, לוסיאן, העריך מאוד את סבו, והוא לא יכול היה להתגרש ממנה. אבל עכשיו כשהסבא עבר תאונה ונמצא בתרדמת, לא הייתה שום דרך שהגירושין לא יתקדמו. אחרי זמן מה, קסנדרה הרימה את נייר הגירושין, קמה וישבה על קצה המיטה. לאחר מכן, היא החלה לקרוא את תנאי החוזה. אם היא תחתום על ניירות הגירושין, היא תקבל חמישה עשר מיליון דולר כמזונות. היא הניחה את הניירות בצד ונגעה בבטנה. זה צריך להיות יותר ממספיק כדי לטפל בצרכיו של התינוק שטרם נולד שלה. קסנדרה צחקה כשנעצה מבט בתמונת החתונה שלה ושל לוסיאן שתלתה על הקיר. זה היה צחוק שהיה מעורב בכאב, אומללות ואשמה. היא הייתה פתטית. מאוד פתטית. אם היא הייתה דוחה את הצעתו של סבו של לוסיאן להתחתן עם נכדו בתמורה לאי הענשתה על פשעו של אביה. אולי היא לא הייתה נתפסת בצורה אומללה בגיהנום הזה שהיא קוראת לו נישואים. אולי היא הייתה מקבלת מחילה על פשעו של אביה. אולי, ואולי לא. העובדה שהיא עומדת לעזוב את משק הבית לא כאבה כמו לדעת היטב שהתינוק שלה עלול לסבול בלי אביו לצידו. קסנדרה פיהקה בעצלתיים ונשענה לאחור עד שגבה נגע במזרן הרך. רק אדם אחד יהיה הכי שמח מהחדשות האלה וזו הייתה חמותה. אחרי הכל, האישה גם רצתה את המאהבת של בנה עבורו. קאסי לא ידעה כמה זמן היא הרהרה בחייה האומללים, "אני אעזוב. זה רק הדבר הנכון לעשות," היא אמרה לפני שלבסוף נרדמה.