קאסנדרה נאנחה בעצלתיים כשחשה ביד עיקשת שמסרבת להפסיק לנענע אותה. "גברת גו, תתעוררי," סוף סוף נשמע קולה של עוזרת הבית שלהם, אישה בגיל העמידה. "את ישנה מאז אתמול בערב. את צריכה להתרענן, ואז לבוא לאכול. הכנתי לך ארוחה." קאסנדרה נאנחה כשנעמדה. "מה השעה?" "כבר כמעט צהריים. אני מניחה שישנת מאז אתמול, נכון?" ענתה עוזרת הבית והיא הנהנה בראשה. "את צריכה להתרענן. אגב, גברת גו כאן." "חמותי?" גועל התפשט על פניה. "כן." "איפה לוסיאן?" שאלה. "אני חוששת שהוא לא חזר הביתה אתמול בלילה," ענתה האישה. "בסדר. אני אצא בקרוב," ענתה. אחרי שמיה, עוזרת הבית שלהם, עזבה, היא הביטה סביב חדרה ועיניה נפלו שלא במודע על נייר הגירושין על המיטה לידה. כמובן, היא חזרה למציאות. היא עומדת להתגרש. היא קמה באי רצון וגררה את רגליה הרועדות כבר לחדר האמבטיה כדי לעשות שם את צרכיה. *** "חשבתי שלא אראה את הפנים שלך אחרי היום. לוסיאן אמר שהוא מתגרש ממך אחרי הכל." "זה מה שתמיד רצית, אמא," קאסנדרה חייכה בכוח. "כמובן שכן! אני בטוחה שאהבת את ההפתעה שלי." "הפתעה? איזו הפתעה... לא יכול להיות, סיפקת ללוסיאן את התמונות המזויפות האלה?" עיניה של קאסנדרה התרחבו. "מזויפות, את אומרת? נו באמת, הייתי עושה הכל כדי להגן על המשפחה שלי," היא לעגה וקמה. "אני חושבת שהמשפחה צריכה הגנה מפנייך," קאסי הניעה את ראשה. "תחתמי על נייר הגירושין, קחי את דמי המזונות ולכי. מעולם לא היית רצויה מההתחלה. רצית רק לקצור את מה שלא זרעת." קאסנדרה לא אמרה דבר וצפתה בחמותה עוזבת אחרי שתפסה את הארנק שלה. אחרי שהיא עזבה, קאסנדרה הסתובבה כדי לחזור לחדרה כשעוזרת הבית, מיה, עצרה מולה. "את צריכה לאכול משהו, גברת גו," היא הביטה בה ברחמים כה רבים שקאסי יכלה רק לתהות אם מיה ידעה מה קורה. "מיה, אני..." "את צריכה לאכול," היא קטעה אותה, לקחה את ידה בידיה לאט, ואז הובילה אותה לכיסא המרופד. "אני אביא את האוכל שלך." ** אחרי שאכלה חצי מהאוכל שמיה הגישה לה, היא סירבה לאכול יותר ואז לגמה מים. "תודה." "לא התכוונתי להאזין לכן, אבל שמעתי הכל שדיברתן אתמול. אני מצטערת," מיה התחילה אחרי שהורידה את הצלחת על השולחן מולה. "אה," קאסנדרה הידקה את שפתיה וחייכה בכוח. מיה הייתה אם שלא הייתה לה. בשנתיים האחרונות שהיא בילתה בבית הזה, מיה עזרה, ניחמה והייתה בת שיחה שלה. היו פעמים שהיא בילתה את הלילה בחדרה של האישה בכל פעם שהיא הייתה מדוכאת או עצובה, והאישה תמיד קיבלה אותה בזרועות פתוחות. "יש לך רגשות כלפי מר גו, נכון?" מיה הניעה אותה ממחשבותיה. קאסנדרה משכה באפה וחייכה. איך האישה גילתה את זה? היא עדיין הייתה במצב של הכחשה לגבי רגשותיה כלפי בעלה. כן, היו לה רגשות כלפי לוסיאן אבל היא כל הזמן הזכירה לעצמה שהיא לעולם לא תגרום לו לאהוב אותה בחזרה. לוסיאן אהב אישה אחרת, והיא ידעה את זה. אחרי הכל, הפילגש שלו דאגה להזכיר לה שהיא רק הולכת להיות עם לוסיאן לזמן מה ותעזוב את חייהם מוקדם יותר. "אני צריכה לתת לו ללכת עכשיו, מיה. זה לא משנה אם אני אוהבת אותו. זה אף פעם לא משנה," היא הניעה את ראשה. "אני יודעת. אני רק רוצה שתדעי שאני מאמינה לך," היא אמרה בחיוך. "אני יודעת שלעולם לא תבגדי בבעלך. החיים פשוט לא תמיד הולכים כמו שאנחנו רוצים." "תודה. זה אומר לי כל כך הרבה שלמישהו היה את הגב שלי. אני כל כך אסירת תודה," דמעות נפלו מעיניה שלא במודע. "את אישה חזקה, ואני מכבדת אותך על כך. את האישה הכי חזקה שפגשתי אי פעם, והלוואי שמר לוסיאן היה מבין את זה מוקדם יותר," היא ליטפה את ידיה. "זה לא משנה, מיה. זה לא." "אני מתפללת שתמצאי שלווה לאן שתרצי ללכת, ואני אתגעגע אלייך." מיה הידקה את שפתיה כדי להימנע מדמעות שמתגלגלות על לחייה. קאסנדרה הייתה אישה טובה, והבוס שלה לא ידע איזה אוצר הוא מאבד. "תודה, מיה." קאסנדרה הנהנה בראשה ומשכה את האישה לחיבוק. "הכל בסדר. את תהיי בסדר," היא ליטפה את גבה. *** קאסנדרה הרימה את נייר הגירושין, התיישבה על המיטה והתחילה לקרוא אותו. לא משנה כמה זמן היא תנסה לעכב את זה, היא עדיין הולכת לחתום על נייר הגירושין. הנישואין שלהם לא היו נוחים, היא לא תכחיש את זה. אביה ברח עם כספי קבוצת החברות L.G לפני שנתיים ובמקום להיענש על פשעו של אביה, סבו של לוסיאן ומייסד קבוצת החברות L.G התעקש שהיא תינשא ללוסיאן. אולי אם היא הייתה מסרבת, הדברים היו שונים כל כך. החיים לא היו קלים כמו שהם מוצגים בסרטים. אלה היו החיים האמיתיים ולא הייתה שום דרך שלוסיאן יתאהב בה בשנתיים האלה רק בגלל שהיא נשואה לו. בלב כבד, קאסנדרה החלה לחתום על הניירות אחד אחד עד שהגיעה לעמוד האחרון. לאחר שסיימה, היא הסירה את הטבעת שסימלה את נישואיהם מאצבעה, צעדה לעבר המגירה, השליכה את הניירות ואז הניחה את הטבעת בזהירות עליה. *** בר באמצע לוס אנג'לס. "למה קראת לי באמצע הלילה? יש לך אישה לחזור אליה, ופילגש לוהטת כמובן," האמס, החבר הכי טוב של לוסיאן צעק בתוך המוזיקה מחרישת האוזניים. "אני מתגרש," לוסיאן הצהיר, כמעט ושכח שהוא נמצא בבר והוא צריך לדבר חזק יותר. "מה?!" "אני הולך להתגרש מקאסנדרה!" הוא צעק. "מה? למה? אני מתכוון... " האמס הפיל את כוס האלכוהול וטפח ללוסיאן כדי שיעקוב אחריו כשהם שניהם פנו לאזור ה-VIP. "למה?" "למה? אתה יודע שאני לא אוהב אותה," לוסיאן אמר בחוסר טעם. "אז מה? אמרתי לך שאתה יכול לפתח רגשות כלפיה. אתה נותן לה ללכת כדי להיות עם רוזלין?" "האמס, קאסנדרה בגדה בי עם גבר אחר. גבר אחר זייין את אשתי!" הוא צעק. "ואתה האמנת לזה?! אני מתכוון... אתה מכיר את האישה הזאת שנתיים ואתה מכיר אותה טוב יותר." "אני לא מכיר את קאסנדרה. התחתנתי איתה כי הכריחו אותי. אני לא אוהב אותה ואני מרגיש הכי מאושר שהיא סוף סוף עוזבת את חיי בלי התנגדויות!" לוסיאן השיב. "אז, למה אתה במועדון?" "אני חוגג את הגירושין שלי," לוסיאן גלגל את עיניו. "בסדר. אתה לא נראה כאילו אתה חוגג," האמס הרים גבה. "נו באמת. אני כן. התחלת לשאול אותי שאלות ברגע שהגעת." "אז, מה עכשיו? אתה הולך להתחתן עם הפילגש שלך?" "רוזלין היא האישה שאני אוהב, לא הפילגש שלי, וכן, אני אתחתן איתה," לוסיאן הצהיר בתקיפות. "אה," האמס אמר באי אכפתיות. "אה?" לוסיאן קימט את מצחו. "מה? אתה אוהב את הפילגש שלך כל כך שאתה תאמין לשמועה מלוכלכת על אשתך ותבחר להתגרש ממנה." "קאסנדרה בגדה," לוסיאן קימט את מצחו. "כן, כן. היא עשתה את זה." "האמס?" "כמובן, היא עשתה את זה." האמס זייף חיוך שהרגיז את לוסיאן. קאסנדרה סוף סוף הולכת לעזוב, למה לעזאזל הבחור הזה מנסה לגרום לו להרגיש רע בקשר לזה? = למחרת בבוקר. שבע בבוקר למחרת כבר גרמה לקאסנדרה לגרור את הקופסה שלה מחוץ לשער הגדול של האחוזה של בעלה. עכשיו כשהיא עוזבת אותו, היא קיוותה שהוא ימצא שלווה. היא ווידאה שהיא ארזה רק דברים ששייכים לה. היא לא הולכת לקחת דברים ששייכים ללוסיאן רק כדי להיזכר בו. אולי יום אחד, היא תחזור לתבוע את מעמדה. לא כאשתו, אלא כאם ילדו. בוהה בשער הגדול של האחוזה פעם נוספת, היא הלכה רחוק יותר ממנו עד שלבסוף ראתה מונית רצה לכיוונה וסימנה לה לעצור. ** לוסיאן פיהק בעצלתיים כשנכנס לסלון, השקיות מתחת לעיניו היו ברורות ככל שיכלו להיות. הוא התעלם מהברכות של המשרתות ואמר במקום זאת, "אני אוכל את האוכל שלי אחרי שאני אתרענן," כשעלה במדרגות לאט. כשהגיע לסף דלת חדרו, הוא תהה אם קאסנדרה חתמה על הניירות או עדיין בוכה בצורה אומללה בחדרה. הוא הסיר את ידו מהכפתור ועבר לדלת שמול חדרו ואז דפק. כשלא קיבל תשובה, הוא סובב את הכפתור ואז נכנס לחדר. "תקשיבי, אם את עדיין בוכה שלך..." הוא הפסיק לדבר אחרי שהסתכל סביב החדר. זה נראה כאילו אף אחד מעולם לא השתמש בחדר שהוא נמצא בו עכשיו. מוצרי הטיפוח שתמיד ישבו על השולחן מול המראה נעלמו, ופריט או שניים של תכשיטים שתמיד היו על שולחן האיפור לא היו שם גם כן. הוא המשיך לבחון את הסביבה עד שעיניו נפגשו עם הניירות על גבי המגירה והוא מיהר להשיג אותם. שם, הוא מצא את הטבעת שלה על הניירות. קאסנדרה חתמה על הניירות?! כמובן, הוא הופתע. הוא ציפה לפגוש אותה כאן, בוכה ומתחננת אליו לא להתגרש ממנה, אבל מה זה? היא חתמה על הניירות ועזבה. הוא הסתער החוצה מהחדר וצעק, "מיה! מיה!" השם של עוזרת הבית היחידה שהוא זכר. "אדוני," עולה במדרגות במהירות, מיה ענתה. "קאסנדרה הלכה לאנשהו, היא לא נמצאת?" "היא...עזבה הבוקר," היא ענתה בחוסר ודאות. הוא לא רצה את הגירושין? למה הוא ייראה מוטרד? "אה," הוא שרטט בראשו ואז חזר לחדרה. הוא הוציא את הטלפון שלו מכיסו וחייג למספר שלה. 'אני רק הולך לאשר אם היא באמת הלכה.' הוא ניסה לשכנע את עצמו. "הלו?" נשמע קולה הרך של אשתו. עכשיו גרושתו. "אהם, היי." "למה אתה מתקשר? חתמתי על הניירות כבר," היא אמרה. "אני יודע. אני רק... אני רק רוצה שתדעי ש...אהם... המזונות שלך! אני הולך לסדר את זה מחר," הוא אמר במהירות. "בסדר." בסדר? רק בסדר? "ביי," היא הוסיפה ואז סיימה את השיחה לפני שהוא אפילו יכל לחשוב על משהו אחר לומר. 'אתה כל כך פתטי עכשיו, לוסיאן.' הוא אמר לעצמו. 'אתה כל כך שמח שהיא מחוץ לחייך. תזכור! תמיד רצית אותה בחוץ!' הוא הזכיר לעצמו. זה היה לטובה. קאסנדרה הלכה, ועכשיו הוא הולך להיות עם האישה של חלומותיו, רוזלין.