לוּצְ'יאן עמד ליד מכוניתו והציץ שוב בשעון היד שלו, הייתה כמעט שמונה בערב, השעה המוסכמת, והוא כבר התקשר לאישה שהוא בחוץ. הוא ממש ציפה לראות את פניה היפות. הוא ידע שיהיה לה מבט קר על פניה, אבל זה לא הפריע לו בכלל. כל עוד הוא יכול לראות את פניה. הדלת נפתחה והוא הציץ שוב בשעון היד וזה היה שמונה בערב. הוא צחקק כשקלט שהיא אולי חיכתה בכוונה לשעה הזו. הוא הרים את ראשו להסתכל עליה ופיו נפער בהשתאות כשראה א