מליסה. עזבתי את הדירה של מרקוס ובארבע השעות האחרונות לא עשיתי דבר מלבד להצטער. אפשר לפרש את זה בדרכים שונות, אבל החרטה שלי מתמקדת בעובדה שלא יכולתי להיות שם בשבילו כאדם נורמלי בלי לדחוף לו את השדיים שלי לפרצוף. זה לא היה מכוון. תפסתי אותו בוהה במחשוף שלי וראיתי את התאווה בעיניים שלו. לא התכוונתי להיכנע וגם כשחיבקתי אותו חזק יותר, זה היה רק כדי לנחם אותו, אבל זה השתנה כהרף עין. לא יכולתי לסבול להיו