מליסה. נכון, הוא התכוון לבית שלו ולמרות שמצאתי את זה מוזר ומפחיד רצח, לא התווכחתי עם זה. הוא צדק לגבי הרגליים שלי ושאני לא מסוגלת ללכת כמו שצריך. היה לי מזל מספיק לצאת מהמשרד בהפסקה ובדיוק כשכמעט אף אחד לא היה ליד השולחן שלו, עובד. ידעתי שנתן יהיה בהלם אם הוא יחזור מלא-יודע-איפה ולא יראה אותי עם פרצוף חמוץ מנסה לסדר את השולחן שלי. כן, למרות שנלחמתי בו כל החודשים האלה, אני עדיין נהנית מהנוכחות שלו