מליסה לא יכולתי להתאפק. הייתי חייבת להיות בזרועותיו והוא ראה את זה. הוא ראה את הצורך וכמה רציתי רק להיות שם. זרועותיו כרכו סביב מותני ומשכו אותי קרוב אליו. אפו נגע בלחי שלי והזיפים היו כל מה שרציתי שיגע בעורי. "אני מצטער, מליסה. אני מצטער שלקח כל כך הרבה זמן לצאת ולומר לך שזה פשוט הרגיש—" "זה בסדר," פלטתי לפני שהוא סיים. אולי הייתי צריכה לתת לו לסיים אבל באמת שרק רציתי ליהנות מהרגע. דמעות טיפשיות