מליסה הרגשתי את אצבעותיו עוברות על זרועי עוד לפני שפקחתי את עיניי. אילצתי את חיוך עייף והעמדתי פנים שאני לא יודעת מה הוא עושה. ההרגשה סוריאליסטית, לשכב בעצלתיים על המיטה שלי ולהתעורר למגעו. אצבעותיו עברו על כתפי ונעצרו ליד עצם הבריח שלי. "את כל כך יפה." עיניי נפקחו וקימטתי את פניי כשראיתי את איאן על המיטה שלי. התיישבתי בניסיון אחד והוא הסתכל עליי. "היי, מותק." בלעתי את הכעס שבי כששמעתי אותו קורא לי ככה. "מה השעה?" שאלתי אותו תוך התעלמות מכל דבר אחר שהוא אמר. כמה זמן לעזאזל ישנתי? שפשפתי את עיניי והרמתי את ידי למצחי. "אחרי 11." "אוי שיט," קיללתי לתשובתו. איך ישנתי כל כך הרבה זמן??? כבר יש לי שביתה בעבודה והיעדרות מהיום תביא לכך שאאבד רשמית את עבודתי. קיללתי והזזתי את השמיכה מהרגל שלי. פלאשבק פתאומי של גבר סקסי שמניח אותם מעליי הבזיק לי, ועצרתי לרגע. זה היה אמיתי, אביו של איאן היה כאן. הוא היה בקלות הגבר הכי סקסי שהייתי איתו אי פעם במגע קרוב, והמחשבה על ידיו אוחזות במותניי כדי להציע לי יציבות גרמה לי לבלוע את הרוק. "את בסדר?" קולו של איאן החזיר אותי למציאות, ופשוט זמזמתי כן בלי להסתכל עליו. אני בר מזל שכאב הראש לא כל כך נורא ואני לא מרגישה בחילה. בוא נגיד שאני ממש בר מזל שאני לא חווה הנגאובר קשה. רגליי ניגשו לנעלי הבית שליד המיטה, ותפסתי מגבת. עדיין הייתי לבושה באותה שמלה שלבשתי אתמול בלילה, וכשהסתכלתי על הכיסא שהוא ישב עליו, הוא היה ריק. כשהייתי כמה קילומטרים מהשירותים, עצרתי לרגע והסתובבתי. "מה את עושה כאן?" הוא נתן לי מבט לא ייאמן, כי אף פעם לא שאלתי אותו שאלות כאלה. "כלומר - עצרת אתמול ואז, היום - לפני שאני מתעוררת את כאן." "יש לך בעיה עם זה, מותק?" חיוך קטן התגבש על שפתיו שהשאיר אותי מבולבלת. אם לא הייתי מגלה שהוא בוגד בעצמי, לעולם לא הייתי מאמינה לזה כי הוא היה כל כך טוב בלשחק טיפש. עצרתי. "לא, סתם תהיתי אם את רוצה לספר לי משהו." הוא הניד בראשו באי הסכמה. "אני פשוט אוהב אותך מספיק כדי לרצות לראות אותך." בהיתי בו אבל המילים שלו לא הרגישו לי ואפילו לא הסתרתי אותן. בקושי זזתי סנטימטר והייתה רק מבט אחד על פניו; חשד. "אתה באמת לא נראה בסדר, מותק. משהו לא בסדר? אל תגיד לי שאתה עדיין כועס על יום ההולדת." הדרך האדישה שלו להתמודד עם נושאים גרמה לי להרגיש בחילה. כמובן, הוא שכח את יום ההולדת שלי ונזכר רק מאוחר יותר באותו היום, כשהלנה ואני שתינו משקאות כדרך לחגוג. היא שאלה עליו וכשמשכתי בכתפיי, היא התקשרה אליו כדי לצעוק עליו על ששכח את יום ההולדת שלי. הוא התנצל ואמר שהוא ישלים אותו וסלחתי לו. איך לא ראיתי שום דבר רע? הייתי כל כך טיפשה לחשוב שהיא דואגת לי אבל היא רק ניסתה לנקות את העקבות שלהם. לעזאזל, אני כל כך טיפשה. "את יודעת שאני ממש מצטער ששכחתי את יום ההולדת שלך," הוא אמר ויצא מהמיטה. הוא הלך לעברי ומתח את ידיו כדי לחבק אותי. "זה לא זה," התפרצתי. "אני לא כועסת או כועסת עליך ששכחת את יום ההולדת שלי." "אז על מה אתה כועס?" שיערו החום נפל בעצלתיים על פניו והתלתלים נשארו על השוליים. עיניו הכהות רצו בזמן שחיכו שאומר משהו. "זו העבודה שלי. אתמול קיבלתי שביתה והיום, אני בטוח שאני אאבד את העבודה סופית. מסיבה כלשהי, הכל נראה כאילו אני חסר מזל." "זהו זה?" הרמתי גבה והוא הרטיב את שפתו התחתונה. "אני רק מתכוון שזה לא מספיק כדי להרגיז אותך באמת. לרגע חשבתי שזו סבתא שלך." הוא כנראה התכוון לזה בצורה הכי פחות פרובוקטיבית, אבל שום דבר לא דחף אותי יותר לקיר מאשר להכניס את סבתא שלי לשיחות. שנאתי את איך שזה גרם לי להרגיש - תזכורת לכך שאין לי אף אחד ושהאדם האחרון שעומד לא יזהה אותי אם אגש אליה עכשיו. הוא העביר את ידיו בשערו וגלגל את עיניו. "תקשיבי לי, מותק. אמרתי לך שאת תמיד יכולה לבקש ממני כסף. יש לי כל כך הרבה לתת לך, בסדר?" לא, את לא מבינה. ​​"איאן, אתה לא מבין." אין סיכוי שהוא יבין את זה כי התחת המטופש שלו חושב שכל הכסף של אביו שייך לו והוא יכול לבזבז אותו כמה שהוא רוצה. "ברור שאני מבינה. ​​את שונאת שאני נותנת לך כסף, אבל לפעמים את צריכה את העזרה שלי. את צריכה אותי כדי לגרום לך להרגיש טוב יותר ולעזור לך להפסיק להרגיש את הרגשות הגרועים האלה." הוא עצר כדי להסדיר את נשימתו. "אני יכול לעזור." בהיתי בו מספיק זמן כדי להבחין שגבותיו היו מגולפות ושהוא שינה את עגיל האף שלו ליהלום - הכל ב-10 השעות האחרונות, מה שאומר שכאשר הוא עזב את הבית שלי, הוא לא הלך הביתה. "... אז תגיד לי מה אתה רוצה." נאבקתי קשה להשלים את דבריו בגלל חוסר תשומת הלב שלי, אבל לא הצלחתי. "אני מחכה. אני יכול לעזור לך בכל דבר, מותק, רק תגיד לי במה." אבא שלך. הדחף לזיין את מרקוס הילס כדי לנקום בג'רלד רק התחזק וידעתי את זה בתוכי. "עבודה," מלמלתי. "אתה יכול להשיג לי עבודה בחברה של אבא שלך?" הסתכלתי עליו ועיקמתי את שפתיי. "זה יהיה כל כך משמעותי עבורי."