מרקוס עיניי התרחבו הן מחוצפתה והן מחוסר יכולתה להיות לא הגיונית. קימטתי את אפי ושלבתי את ידי, אך הדבר הבא ששמעתי היה יללה, וכשהסתובבתי, היא בכתה. מה לעזאזל? "תראי, זה לא ה-" בלעתי את מה שרציתי לומר והסתכלתי עליה. "מה יש ביומן הזה?" "כל מה שנשאר לי ממנה." קמטתי את מצחי. "ממי?" "מסבתא שלי," היא נאנחה. "בבקשה, אתה יכול להעניש אותי בכל דבר אחר, אבל לא בזה. אני לא יכולה לסבול את הידיעה שכל מה שיש לי עו