מרקוס הטלפון שלי צפצף בקול רם, והביא את רגשותיי הלא מאורגנים לעצירה. שלפתי את הטלפון מתוך ז'קט החליפה שלי, והסתכלתי על המסך. השם של פול הבהב על המסך, והלב שלי שקע עוד יותר. נדרש ממני כל כוחי כדי להרים את הטלפון ולהצמיד אותו לאוזן. "מרקוס." קולו היה נוקשה, אבל יכולתי לזהות את הרגש המענן את קולו. פחד. הוא היה מפוחד ויכולתי להרגיש את זה. "דבר איתי, מרקוס." "כן," עניתי ובלעתי את הגוש בגרוני. "אני כאן,