מרקוס "ובשביל מה לעזאזל אתה חושב שזה היה?" קולי היה צרוד, זה לא היה הטון הרגיל שבו דיברתי אליו, אבל הפעם, זה היה חייב להשתנות. "אבא." עיניי התקמטו ואיאן נשף. "אני מצטער אבל זה נכון." לא היה שמץ של חרטה על פניו על כך שהוא כל כך חסר רגישות וגס רוח בחברתי. אולי זו אחת הסיבות שאיאן לא יכול לעבוד כאן גם כן. הוא רגיל לקבל דברים כל כך בקלות שעבודה בשבילם הופכת למטלה קשה. נענעתי בראשי והסתכלתי עליו, השיער