"קיבלת פגיעת ראש חמורה, חשבנו שאבדנו אותך לכמה זמן," לוק לוחץ את ידי ואני מסתכלת עליו. אני יכולה לראות את הטראומה מאחורי עיניו, אני מעריכה את האחרים ולכולם יש את אותו מבט, כאילו עברו משהו טראומטי ועדיין לא התאוששו ממנו. "אני מצטערת," אני מנמיכה את מבטי, שונאת שהדאגתי אותם. "אין לך על מה להתנצל. אני זה שצריך להתנצל. היית צריכה להיות בטוחה באקדמיה, תחת השגחתי. על כך, אני מתנצל בכנות. אני יכול להבטיח