פרק 7 יצאנו מהבניין שלנו וחצינו את החצר לבניין לבנים מודרני יותר, שממנו נראה היה שתלמידים מסתננים מכל הכיוונים. אנשים בוהים בי ואני רואה אותם מסתובבים כדי ללחוש זה לזה. "היי יפהפייה," אומר קול עמוק מאחורינו ואני מסתובבת בדיוק בזמן כדי לראות את דוט נסחפת מרגליה על ידי גבר גבוה עם בלונד מבולגן באורך הכתפיים. לפני שהיא מספיקה להגיב, מתקרב גבר נוסף. זה נמוך יותר ויש לו ראש מגולח בסגנון צבאי. הוא כורך את זרועותיו סביבה, מושך אותה מהבלונדיני ושותל נשיקה על שפתיה. אני בוהה פעורת פה בסצנה שלפניי, מחכה שתתחיל קטטה או שדוט תמחה, אבל זה לא קורה. "תוריד אותי," דוט מצחקקת ומתפתלת בזרועותיו של הגבר עד שהוא משחרר אותה. היא מיישרת את בגדיה ומביטה בי בחזרה. "ג'וזי, זה מרקוס," היא מצביעה על הבלונדיני, "וזה קול," היא טופחת על זרועו של הגבר השני. "נעים להכיר," אני מחייכת במבוכה למרקוס לפני שאני מפנה את תשומת לבי לעשות את אותו הדבר לקול. "איפה ג'ו ומקס?" דוט שואלת את הגברים שהולכים עכשיו לידנו. "הם באו מוקדם כדי לתפוס לנו שולחן מקדימה," עונה קול. "הו, איזה יופי," דוט מוחאת כפיים בהנאה. "שולחנות מקדימה הם הראשונים בתור למנות נוספות," היא נשענת קרוב יותר ולוחשת לי כשאנחנו נכנסות לחדר אוכל גדול. אני מרגישה את עיניהם של כל התלמידים נעולות עליי וצעדיי מקרטעים לנוכח כובד המצב שאני נמצאת בו. אני מרגישה כמו דג שנזרק לתוך מיכל כרישים כשאני נזכרת במילים בספר שקראתי. אלה כולם אפורים, בני אדם על עם כוחות על שיכולים לעשות לי מה שהם רוצים ואני אהיה חסרת אונים לעצור אותם. איך אני אשרוד כאן? "אל תדאגי, הם רק סקרנים. לא קורה לעתים קרובות שמגיעים תלמידים חדשים, במיוחד בגילנו. רוב האנשים כאן גדלו יחד," מרגיעה דוט, שוזרת את זרועה בזרועי ומנחה אותי לשולחן גדול. החדר לא מרשים כמו שדמיינתי. ציפיתי להוגוורטס ובמקום זאת, זהו חדר אוכל סטנדרטי של מכללה. "אז זו חיית המחמד החדשה שלך?" שואל גבר שחור נאה עם עיניים כחולות מזעזעות כשהוא קם מהשולחן ומושך את דוט לזרועותיו לפני שהוא מנשק את קודקודה. "כן, זו ג'וזי. ג'וזי, זה ג'ו," מציגה דוט. ג'ו שולח לי חיוך של 1000 מגה וואט ומושיט את ידו ללחיצה. אני מהססת, נזכרת במה שקרה עם תיאו. "היי," אני עושה נופף קטן ומגושם במקום זאת ומסיטה במהירות את מבטי. "מותק, הבאתי לך מילקשייק," מפריע גבר שחור שיער בעל מראה שובב, ומושיט לדוט בקבוק מילקשייק תות. "אתה יודע איך להתייחס לילדה," דוט מתלהבת, מושיטה יד על קצות אצבעותיה כדי לנשק את לחיו, לפני שהיא חוזרת אליי, "זה מקסימוס," היא מחייכת אליי. "מקס," הוא מתקן בגלגול עיניים ואחריו קריצה. "אני ג'וזי," אני מחייכת. "ומה הבאת לי, מקס?" שואל קול, דוחף את מקס בצלעות בשובבות. כל ארבעת הגברים מתחילים להקניט זה את זה ולספר בדיחות. "סליחה, הם יכולים להיות קצת יותר מדי, אבל אני אוהבת אותם," אומרת דוט בערגה כשהיא צופה בגברים מתקוטטים. "בואי נלך להביא קצת אוכל," היא מוסיפה, מובילה אותי לעבר דלפק אוכל גדול. היא מושיטה לי מגש וצלחת ולוקחת אחד לעצמה לפני שהיא מתחילה להעמיס עליו אוכל. האוכל מונח מתחת לדלפקים חמים בסגנון מזנון בשירות עצמי. אני לוקחת פרוסת פיצת גבינה וכמה צ'יפס כשאנחנו מתקדמות לאורך הדלפק. "אז עם מי את יוצאת?" אני שואלת, מציצה לעבר ארבעת הגברים שיושבים עכשיו בשולחן. "עם כולם," היא מחייכת אליי. "מה?" אני נאנחת. "איך הצלחת את זה?" אני מוסיפה בצחקוק. אני לוקחת תפוח ובקבוק מיץ ועוקבת אחרי דוט בחזרה לשולחן. "ככה אנחנו עושים דברים כאן, תסתכלי טוב סביבך," היא צוחקת. אני מתיישבת לידה והגברים קמים להביא את האוכל שלהם. כשאני מסתכלת סביב על שאר התלמידים אני מבחינה בקבוצות ברורות של נקבה אחת עם עד חמישה גברים בכל שולחן. "האוכלוסייה שלנו קטנה והנקבות נדירות, אז נוצרים קשרי זיווג. בדרך כלל יש ארבעה גברים לכל אישה, אבל לפעמים זה שלושה או חמישה גברים," היא מסבירה. "והגברים לא מקנאים או רבים?" אני שואלת, ומוצאת את כל זה קשה להאמין. "לפעמים בהתחלה, אבל הם מסתדרים. הקשרים שלנו לא שלנו לבחור. יש כמה מסוגנו שיש להם את מתנת הראייה, הם יכולים לזהות נשמות תאומות ולזווג אותן יחד. כשנקבה מגיעה לגיל 18 רואה הנשמות מדריכה אותה לקשרים שלה," "ולמישהו יש ברירה בכל זה?" אני מתקשה למנוע את הסלידה מקולי. זה מרגיש מלוכלך וכמו ניצול. "כמובן שיש להם, חלקם מתנגדים לקשרים, אבל הם כמעט תמיד נכנעים בסופו של דבר. זה לא קל להתעלם מנשמתך התאומה," היא מושכת בכתפיה. אני סורקת את החדר שוב. כולם נראים מאושרים בקבוצות שלהם. ואז עיניי נוחתות על שולחן מאחור. יש רק זכרים בשולחן הזה, וכל אחד מהם בוהה בי. "מי הם?" אני לוחשת לדוט. "אלה הלא קשורים, שהוכרזו כחסרי נשמה חיה בתחום ונגזרו לחיות בבדידות. הרגע נתת להם הזדמנות שנייה," היא אומרת בהתרגשות. ליבי מחסיר פעימה כשעיניי מצטלבות עם מבטו של מייסון, אימה ממלאת אותי כשאני רואה את השטן בעיניו כשהוא בוהה בי בחזרה עם אותו מבט רצחני שוב.