"זאיה, חיפשתי אותך." הוא אומר, קולו עמוק וצרוד. אני מחייכת בחלקות, למרות איך שאני מרגישה. "אה?" "כן, מה שלומך?" "מצוין." אני עונה, רואה איך הוא מתבונן בי בחדות. "אה! גברת ווטסון סיפרה לי על הנשף. זה נשמע מקסים." זה גורם לו לחייך, והוא מהנהן, מצלב את זרועותיו. "למעשה, רציתי לדבר איתך על זה. את בהחלט צריכה לבוא. אני חושב שזה יעשה לך טוב גם כן. את צריכה לצאת יותר, זאיה." "אה, אני לא יודעת, אני מתכוונ