מושכת בדלת, והיא נפתחת.
לא נעולה?
הלב שלי מחסיר פעימה. מי היה כל כך רשלני להשאיר אותה לא נעולה! במיוחד כשיש כל כך הרבה אורחים מסביב. גם אם זה רק אולם ציבורי, הצוות צריך להיות יותר זהיר. אזכיר את זה למארגן הראשי מחר.
מנענעת בראשי, אני נכנסת פנימה; הדלת מעמעמת את רעש המוזיקה מאולם הנשפים ואני צועדת במורד המסדרון, מוכנה ללכת הביתה, וליהנות מאמבטיה ארוכה!
אני מביטה לאחור בדלת, נזכרת בסבסטיאן, ואני נאנ
















